“הציונות היא שיבתנו אל היהדות עוד לפני שיבתנו לארץ־היהודים” (בנימין זאב הרצל) – בבוקרו של ה-29 באוגוסט 1897 נפתח בבזל שבשוויץ הקונגרס הציוני הראשון בטקס רב רושם. הקונגרס כונס באולם “בית הקזינו” המפואר בהשתתפות 208 צירים מ-16 מדינות. בטקס השתתפו גם 26 כתבים מיוחדים של עיתונים אירופיים חשובים, וביציעים ישבו מאות צופים.

את הטקס פתח נשיא הקונגרס וזקן הצירים, קרפל ליפה מרומניה, שהיה מוותיקי תנועת חובבי ציון. הוא נאם במשך 30 דקות (במקום 10 הדקות שהקציב לו הרצל, ושהתעלם מארבע פניות מצד הרצל לסיים את דבריו). התרגשות גדולה עברה בקהל כאשר ליפה בירך: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. לאחר מכן, ליפה מסר את פטיש היושב־ראש להרצל וזכה לתשואות רמות מהקהל. הקהל לא אפשר להרצל לפתוח בדבריו ומחא בכפיו בכל פעם שהרצל ניסה לדבר. התשואות נמשכו כ-15 דקות ובסיומן נשא הרצל דברים. בסוף דבריו פרצו שוב תשואות והרצל נבחר פה אחד לנשיא הקונגרס הציוני העולמי.

בקונגרס הציוני הראשון התכנסו לראשונה יהודי מזרח ומערב, וסימלו את אחדות העם היהודי. לראשונה עלתה בעיית הבית הלאומי לעם היהודי על סדר היום הבין לאומי, והתנועה הציונית זכתה להכרה חשובה בקרב יהודי העולם. הקונגרס הציג יעדים ומטרות להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל והונחה בו התשתית להקמת התנועה הציונית, ובראשם ייסוד ההסתדרות הציונית והוועד הפועל הציוני.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון היה אמור להתכנס במינכן ב-25 באוגוסט 1897, אך נתקל בהתנגדות הולכת וגוברת לכינוס מצד חוגים דתיים – אורתודוקסים ורפורמים גם יחד – וגם מחוגים כלליים. יהודי מינכן התנגדו לקיום הקונגרס בעירם בטענה שהוא מסכן את ביטחונם ומטיל ספק בפטריוטיות שלהם. על כן, העביר הרצל את הקונגרס לבזל שבשווייץ, והשאר היסטוריה.

בתמונה: צירי הקונגרס הציוני הראשון ב”בית הקזינו”