מתעניינים בלימודים הרשמה איזור אישי
English

יום ירושלים 2018: מהו המקום בעיר אליו מתחברים מרצי שכטר?

מרצי מכון שכטר

13 במאי 2018

יום ירושלים שחל היום הוא יום שמחה לאומי. לרגל החגיגות, ביקשנו מכמה ממרצי שכטר לספר לנו בנימה אישית, מהו המקום אליו הם הכי מתחברים בעיר.

ד”ר תמר קדרי, מרצה למדרש ואגדה, משתפת: “אני בת ירושלים, דור שלישי. לסבא ולסבתא שלי, אברהם ומרים וינטר, הייתה חנות ברחוב בן יהודה עוד מתקופת המנדט הבריטי בשם ‘ואתא’. מכרו בה תמונות וחפצי נו

י לקישוט הבית, רובם עשויים עבודת יד. אחת החוויות האהובות עלי ביותר בתור ילדה הייתה לבקר את סבא וסבתא בחנות. אמנם סבתא אסרה עלינו באיסור חמור לרדת העירה בימי שישי ובערבי חג בגלל הבומבות (פצצות שהוחבאו בתיקים או בשקיות והונחו במקומות הומי אדם), אבל בכל יום אחר שמחה מאוד לקראתנו. החנות הייתה מלאת קסם והפתעות בלתי צפויות. כך לדוגמה, בכניסה לחנות ניצבה ארונית בה מגירות קטנות וארוכות מאד. בתוך כל אחת הונחה שרשרת אבני חן, ונהגתי לפתוח את המגירות אחת אחת כדי לגלות מה יש בפנים. באחת המגירות היו מספריים ארוכות מאד, ותמיד חיפשתי אותן כי הן עוררו את התפעלותי. סבתא הייתה מציעה לי לעזור לה להכין את הסרטים למתנות. היא הייתה מסלסלת את הסרטים בזריזות ובמיומנות, ואני בקושי הצלחתי להחזיק את המספריים בצורה הנכונה. והיה תענוג מיוחד בביקורים אלה. סבתא הייתה נותנת לי כסף כדי שאלך לקנות לעצמי שבלול קינמון במאפיית “נוימן” שברחוב בן הלל. אני זוכרת היטב את ההנאה מתחושת העצמאות בפעם הראשונה שנתנה מטבע בידי. גם כעת אני יכולה עדיין להריח את ריח הקינמון ומאפה השמרים…

בתמונה המצורפת רואים את שתי הדודות שלי, יהודית ונעמי, יושבות על המדרגות בפתח חנות ‘ואתא’, כפי שצולמו בידי חייל בריטי עם תום תקופת המנדט”.

בהיותה ירושלמית, עבור ד”ר עינת רמון, מרצה למחשבת ישראל שעומדת בראש תוכנית מרפא, כמעט כל רחוב בעיר מגלם סיפור, היסטוריה, זהות וזיכרונות יקרים. אך המקום האהוב עליה ביותר הוא בית הוריה ברחוב אברבנאל שברחביה.

“בית זה היה מן הבתים הראשונים ברחביה והוא החל להיבנות בשנות העשרים של המאה העשרים. ראשית פיקח על בנייתו סבא רבא שלי, אברהם קוזלוב, שהיה תלמיד חכם וחובב ציון, “ליטבק”. הוא נישא לסבתא רבתא שלי, אסתר הניה (שעל שמה קרויה אמי) אשר באה מבית של חסידי חב”ד. בשנות הארבעים נבנו הקומות העליונות של הבית והפעם פיקח על הבנייה סבי, אלעזר אלפרן, איש גדוד העבודה אשר פועליו בנו בתים רבים ברחביה. לימים הוא פגש את רבקה סבתי באותה שכונה, שעה שאוהלי גדוד העבודה נטו באזור “רטיסבון” – בית אביחי – בית כנסת “ישורון”.

לימים זכו סבי, סבתי, אמי ואחותה לראות את הנהגת היישוב ניצבת במרפסת בערב כ”ט בנובמבר 1947 לאחר ההצבעה על הקמת המדינה באו”ם, ולרקוד עם ההמונים ליד בתי ה”מוסדות הלאומים”. למחרת ההצבעה הותקפו רכבים בדרך לירושלים, מלחמת העצמאות פרצה והאזור פונה מתושביו היהודים (למעט משפחתי, בשל השתייכותו של הסבא רבא לבית הכנסת “ישורון”). רוב אזור רחביה כולו הפך ל”אזור בטחון ב'” ויושבו בו חיילים בריטים. עובדה זו לא מנעה מאליהו לנקין, סגן מפקד האצ”ל ולימים מפקד אלטלנה שהיה ידיד קרוב של סבי וסבתי, אנשי ה”שומר הצעיר”, להסתתר בביתם לפני שנעצר בידי הבריטים והוגלה לאריתריאה. באותו מקלט בבית הוריי, בו הסתתרו גם אמי, אחותה וחברת ילדות בזמן המצור ומלחמת השחרור, מצאנו אנו – בני דודי אחותי ואני – מחסה במלחמת ששת הימים. שם גם שמענו את הבשורה המשמחת על שחרור העיר העתיקה, הר הבית והכותל”.

ירושלים של ד”ר שולה לדרמן, מרצה לאומנויות ביהדות, היא רחוב הלל במרכז ירושלים – מרחק שלושה בתים מרחוב קינג ג’ורג’ בו שכן בניין הכנסת הישן, מחוז ילדותה. “גדלתי שם בצל שלטון המנדט, ולאחר מכן בצל ההפגנות נגד השילומים מגרמניה ובעד מאבקים אחרים של תחילת המדינה. רחוב הלל בו גדלתי היה חשוף לצלפים מחומות העיר העתיקה שירו על האנשים שעמדו בתורים לקבל ג’ריקנים של מים בימי המצור על ירושלים. היה זה הרחוב בו ניצבתי עם חבריי יום־יום כשהחתמתי את חברי הכנסת שבאו מחוץ לעיר ולנו במלון עדן הקטן בקצה הרחוב. שם כילדים, כנראה חשנו את משק כנפי ההיסטוריה של תחילת העצמאות. חשנו את השחרור מהמנדט הבריטי ואת תקומתה של המדינה.

ביום ירושלים אותו אנו חוגגים השבוע אני נזכרת במחוז זה של ילדותי בירושלים ומעריכה עד אין קץ את ההתפתחות המדהימה ואת השגשוג הרב של העיר הקטנה והמאובקת בה גדלתי, כשאני מלאת התפעלות והערצה לירושלים הגדולה והיפה בה אני חיה היום”.

המקום בירושלים אליו מתחבר מאוד ד”ר יאיר פז, מרצה ללימודי ירושלים וארץ ישראל, נמצא בראש הר הצופים, על גג בניין טרומן. “יש ממנו תצפית מדהימה של 360 מעלות המזמינה דיבור על שלושה סוגי ‘חיבורים’ בירושלים. אפשר לראות ממנה במבט אחד את החיבור שבין ירושלים הקדומה (העיר העתיקה) לירושלים המודרנית (האוניברסיטה והשכונות החדשות); חיבור בין מזרח למערב (המדבר הצחיח וים המלח מחד והצד הירוק ממערב – קו פרשת המים) וכמובן, מהפסגה הגבוהה שעל רכס הר הזיתים־צופים אפשר להבין באופן סמלי את החיבור שבין ‘ירושלים של מטה’,  על שלל הפתעותיה ואתגריה לבין ‘ירושלים של מעלה’ – השמיים הכחולים־לבנבנים המסמלים את החזון ואת התקווה. אני אוהב לקחת את הסטודנטים שלי לתצפית הזו ולשוחח איתם שם על המשמעויות המרובות של ירושלים ‘שחוברה לה יחדיו'”.

מהו המקום בירושלים אליו מתחברת במיוחד ד”ר גליה גלזנר חלד, מרצה לחינוך יהודי ויועצת אקדמית בתכניות מקב”י ומשל”י? “גן הפסלים של מוזיאון ישראל הוא חצר המשחקים מלאת המעוף והבלתי נגמרת של ילדותי: פסלים שניתן לטפס עליהם, להיכנס לתוכם, להתרוצץ ביניהם לנוכח הנוף הפתוח והירושלמי שנשקף מן הגן לצליל חריקות החצץ. זו ירושלים מקומית ואוניברסלית, נקודת מפגש של שמיים וארץ, של יצירתיות וחומר”.

בעיניו של פרופ’ דורון בר, נשיא מכון שכטר, מקום מיוחד בירושלים נמצא בין שער יפו לבין מלון המלך דוד, סמוך לבית הקונפדרציה הציונית: “במקום זה נמצאת גבעונת קטנה ולא כל כך מוכרת, מורמת מעל סביבתה שמאפשרת תצפית נהדרת אל עבר העיר העתיקה, גיא בן הינום, משכנות שאננים והר ציון. רצוי להגיע לשם לעת ערב, כאשר השמש שוקעת והצללים מתארכים”.

פרופ’ רינה לוין מלמד, מרצה ליהדות ספרד וארצות האסלאם, אוהבת במיוחד את נוף הכניסה לעיר. “אמי המנוחה הייתה חברה בתנועת הבונים בארה”ב ובמשך שלושים שנה, בכל פעם שאספתי אותה משדה התעופה, היא הייתה מתפעלת מהעובדה שהיא הגיעה לירושלים. כך אני נזכרת בהתרגשותה ונזכרת בה”.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    מתעניינים בלימודים במכון שכטר?

    נשמח להיות בקשר. נא השאירו פרטי התקשרות וניצור איתכם קשר בהקדם

    טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיותתנאי שירות
    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.