ערב ליל הסדר, ניסן תשפ”ג

מאת הרב דוד גולינקין

שלום. כפי שאתם רואים, יש לי כאן הרבה תיקים על חג הפסח. בשנה נורמלית הייתי שולף משהו בהלכה, בהגדה, או מן האיורים ומדבר עליו לקראת חג הפסח.

אבל השנה היא לא שנה רגילה. לאור הוויכוחים וההפגנות במשך שלושה חודשים במדינת ישראל, אני החלטתי שהשנה אני צריך לשאול שאלה חדשה: מה אנו יכולים ללמוד מיציאת מצרים על המצב שלנו היום כדי לעזור לנו להתמודד עם המצב הקשה במדינת ישראל?

יש פתגם ידוע: “מעשה אבות סימן לבנים”. מי שהזכיר את הפתגם לראשונה הוא המהרש”א במאה ה-17, אבל מקורו אצל הרמב”ן בספרד במאה ה-13. הוא אמר: כל מה שאירע לאבות, זה סימן לבנים. אנו יכולים ללמוד מזה, אולי זה דוגמא בשבילנו, אולי זה גם דוגמא מה לא לעשות. לכן אני רוצה להשוות בין המצב של בני ישראל לאחר יציאת מצרים לבין המצב שלנו במדינת ישראל היום.

אכן, יש כמה וכמה דברים דומים מאוד בין המצב של אבותינו לאחר יציאת מצרים לבין מצבינו היום לאחר 1948.

לגבי יציאת מצריים, אחת מהתופעות הכי בולטות בתורה היא התופעה של ״תלונות בני ישראל.״ פעם אחר פעם מתלוננים נגד משה, נגד הקדוש ברוך הוא, ורבים אחד עם השני. למשל:

• שמות פרק ט”ז : “אין לנו לחם” , ה’ מביא להם את המן.
• שמות פרק י”ז: “אין לנו מים” , ה’ נותן לנו מים במסה ומריבה.
• שמות פרק ל”ב: עגל הזהב. ומה התוצאה? משה ובני לוי לא רק לוחמים נגד בני ישראל אלא גם הורגים 3000 מבני ישראל, כעונש על מעשה העגל.
• במדבר פרק י”א: הסיפור של תבערה.
• באותו פרק: הסיפור של השלו, בני ישראל דורשים בשר. ״הבשר עודנו בין שיניהם טרם ייכרת.״
• במדבר פרק י”ג-י”ד: סיפור המרגלים. לאחר הסיפור של המרגלים חלק מהעם מנסה לעלות ארצה בלי עזרתו של ה’. המעפילים האלה נהרגים בדרך לארץ ישראל.
• ולבסוף, במדבר פרק ט״ז: קרח ועדתו.

ומה לגבי מדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות?

•        נתחיל במקרה המצער של האלטלנה ביוני 1948, חודש אחד בלבד לאחר הכרזת המדינה.
• המחלוקת על השילומים מגרמניה בינואר 1952
• הפנטרים השחורים בשנת 1971
• המהפך בשנת 1977
• הסכמי אוסלו בשנת 1993
• רצח רבין בשנת 1995
• ההתנתקות מעזה בשנת 2005
• כל ההפגנות על יוקר המחייה בקיץ 2011
• ולבסוף המחלוקת על ההפיכה המשפטית בתחילת 2023.

ה’ הוציא את בני ישראל, את העבדים ממצרים, אבל במשך 40 שנה הרבה מהם המשיכו לחשוב ולהתנהג כמו עבדים. אתה יכול להוציא בני אדם מעבדות, אבל קשה מאוד להוציא את העבדות מבני האדם.

מאז שנת 1948 אנו זכינו באמת, בצורה ניסית, לקיבוץ גלויות. אבל אין זאת אומרת שאנו עם אחד בארצנו. הרבה מהפוליטיקאים בחודשים האחרונים שתומכים בהפיכה המשפטית אמרו בצורה מפורשת, שמעתי את זה במו אוזני, שהמניע הוא אתני: “אנחנו חייבים ללמד את האליטה האשכנזית לקח!״; או שהמניע הוא נקמה: “תסתכלו מה עשו לנו כשהתנתקנו מעזה ב-2005. עכשיו אנו נחזיר להם!״

אני רק יכול להשיב לכל הטענות האלה בלשונו של אחד העם: “לא זו הדרך”. אין זאת הדרך הנכונה להתמודד עם בעיה מסובכת כמו המערכת המשפטית במדינת ישראל.

הדרך הנכונה היא דרכו של הנשיא הרצוג. לשבת, לדבר, ולהתפשר עד שיצא עשן לבן ונמצא דרך משותפת לעבוד ביחד בארצינו.

ר’ יהושע אומר בראש השנה דף י”א עמוד א’:

״בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל.”

ומהו הדבר שיוביל לגאולה? לפי קטע מפורסם בסוף מדרש תנחומא מהדורת בובר: “הקדוש ברוך הוא עתיד להאיר לכם אור עולם שנאמר “והיה לך ה’ לאור עולם”… אימתי? כשתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר ״ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כולכם היום.״ בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? ואילו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק יכול ומשברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר:  ״בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה׳ יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו״ (ירמיהו נ׳:ד׳).

כשאנו יושבים השנה בליל הסדר עם המשפחה והחברים, אנו חייבים לזכור שרק דרך האחדות נגיע לגאולה המיוחלת במדינת ישראל.

חג שמח משכטר!