עשה לך רב
שנה י’, מספר 4
אייר תשפ”ד

דרשה ציונית מאוקראינה משנת תרפ”א (1920)

לכבוד יום העצמאות ה-76 של מדינת ישראל  

בעריכת הרב דוד גולינקין

א) תולדות כתב היד

סבי, הרב מרדכי יעקב גולינקין ז”ל (1974-1884), נולד בחרסון, אוקראינה ולמד בישיבות בלאמזשע, בטיקטין ובלידא. הוא כיהן כרב הראשי ואב בית דין בז’יטאמיר, אוקראינה החל משנת 1913, שם הקים ארגון “תפארת בחורים” לבני נוער ושידל את השלטונות למען הקהילה היהודית. לאחר מהפכת פברואר 1917 הוא הקים ארגון “אחדות” יחד עם הרבנים יהודה לייב צירלסון בקישינב ושלמה ארונסון בקייב. בתקופת הפוגרומים של פטליורה (ראו להלן) ברח הרב גולינקין עם אשתו חיה פריידע וארבעת ילדיהם — וביניהם אבי נח ז”ל – לווילנא. שם הוא היה פעיל מאד ב”מזרחי” אבל גם היה מבאי ביתו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי, אחד מהמייסדים של אגודת ישראל. לאחר שכיהן כרב בדאקשיץ ורוזאני, הוא שירת כרב הראשי ואב בית הדין של העיר דנציג בשנים הסוערות של 1939-1936.

אבי נח ז”ל הצליח להגר לארה”ב בשנת 1938 בתור סטודנט לרבנות ב”ישיבה אוניברסיטה” ולהוציא את הוריו לארה”ב במאי 1939. ב-6 לאוקטובר 1943, שלושה ימים לפני יום הכיפורים, סבי הפגין בוושינגטון יחד עם 400 רבנים אורתודוקסים למען הצלת יהודי אירופה. זאת הייתה ההפגנה היחידה בוושינגטון למען הצלת יהודי אירופה במשך כל תקופת השואה. לאחר השואה, סבי שימש כאב בית הדין של ועד הרבנים של מדינת מסצ’וסטס במשך למעלה מעשרים שנה. בשנים 1969-1968 זכה אותו בית דין לפרסום רב ברחבי ארה”ב לאחר שהוא פסק שיהודי בעל אלפי דירות בבוסטון חייב לשפץ את דירותיו לטובת דייריו השחורים.(1).

בדצמבר 2023 הבאתי לארץ ספר גדול (32 X 21.5 ס”מ) שהיה שייך לסבי, כתב יד עם שער יפהפה: “פנקס מן החבורה תלמוד תורה קאמניבראד”. קאמניבראד היה שטעטל במרחק של כ-100 ק”מ מז’יטאמיר שנוסד בשנת 1862.  בשנת 1897 הקהילה היהודית שמנתה 1,147 נפשות היוותה 65% מתושבי העיירה. ב-10 ביולי 1919 נרצחו 250 גברים יהודיים בפוגרום שבוצע על ידי הצבא האוקראיני (ראו להלן). בשנת 1939 היו 857 יהודים בקאמניבראד, 37% מן האוכלוסייה. הנאצים נכנסו לעיר ביולי 1941 וכמעט כל יהודי העיר נורו למוות על יד העיר באוגוסט 1941.(2) כלומר, יתכן שהפנקס שירשנו מסבנו הוא אחד מן השרידים היחידים של יהודי קאמניבראד.

הפנקס מתחיל בשנת תרנ”ד (1894) ומסתיים בשנת תרע”ג (1913) וכולל “תקנות החבורה” וחתימות של החברים בחבורה בתקופה הנידונה. כשמסרתי את הפנקס לסריקה לד”ר יוחאי בן-גדליה, מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, בירושלים בינואר 2024 הוא גילה באמצע העמודים הריקים שבפנקס דרשה של רב מסוים בזיטאמיר מראש השנה תרפ”א. מכיוון שנייר מן הסתם היה מצרך יקר, הרב/הדרשן כתב את הדרשה על שני הצדדים של עמוד ריק באמצע הפנקס. ד”ר בן-גדליה הציע לי שאולי מדובר בדרשה של סבי ז”ל, אבל גיליתי שכתב היד שונה מכתב ידו של סבי. איכשהו הפנקס התגלגל לספריית סבי והנה הדרשה היפה הזאת הגיעה לידי 103 שנה לאחר כתיבתה. אכן, לאחר שהעתקתי את כתב היד תוך כדי טיסה ארוכה בפברואר 2024 החלטתי שאני חייב לפרסם את הדרשה הזאת למרות שכנראה לעולם לא נדע את שם מחברה.

ב) הרקע ההיסטורי של הדרשה

הדרשה מזכירה “את הצרות והגזרות והפרעות ר”ל [רחמנא לצלן] שעברו עלינו”. כוונת הדרשן ל”פרעות פטליורה”, הפוגרומים רחבי-ההיקף נגד היהודים  באוקראינה בין השנים 1921-1917. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה התקיימו למעלה מ-1200 פוגרומים נפרדים, ובהם נטבחו בין 50,000  ל-200,000 יהודים. רבבות עונו ונאנסו ומאות אלפים נפצעו, איבדו קרובי משפחה ונמלטו מן המדינה. הפרעות מכונות “פרעות פטליורה” מכיוון שסימון פטליורה עמד בראש הדירקטוריום של אוקראינה החל מפברואר 1919 ורוב הרוצחים היו חיילים אוקראיניים שתמכו בו. אין זה ברור אם הלה הוביל את הפוגרומים או רק העלים עין מן המתפרעים.(3)

לדוגמא, חודשיים לפני הדרשה הנידונה כאן, נרצחו פרופ’ ישראל פרידלנדר והרב ברנרד קנטור הי”ד ביולי 1920 על יד העיר יארמולינץ, אוקראינה, בשעה שהם הביאו כסף מטעם הג’יונט לחלק ליהודי אוקראינה.(4)

באוקטובר 1920, חודש אחרי הדרשה הנידונה כאן, התחוללו 11 פוגרומים במחוז קייב ו-7 פוגרומים באיזור ווהלין.

לבסוף, אבי הרב נח גולינקין ז”ל ,שנולד בזיטאמיר בסוף 1913, סיפר לנו את אחד מזיכרונותיו הראשונים כשהוא היה כנראה בן שבע. הוא שמע יריות בחצר שלהם בז’יטאמיר, של יהודים הנרצחים על ידי המתפרעים. משפחתו ברחה לעיר בשם לישטין או לישצ’ין, שם הסתתרו בחדר חשוך ואמרו להם לא להשתעל או להתעטש שמא ייתפסו על ידי המתפרעים. אז הם ברחו לזוויל ולבסוף הגיעו לווילנא שבליטא.(5)

והנה ב-13 בספטמבר ,1920, באמצע כל התופת הזאת, לא ידע בעל הדרשה דלהלן מה לומר לקהל עדתו בז’יטאמיר לפני תקיעת השופר בראש השנה. ואז עינו צדה את ה”שיר של יום” של יום שני מכיוון שהיום הראשון של ראש השנה חל באותה שנה ביום שני. ואז על המקום הוא דרש דרשה ציונות המבוססת על תהלים מ”ח. הוא אומר לקהל עדתו: אין ממה לפחד! אם החזון של תהלים מ”ח ושל הנביאים מתגשם כעת בירושלים ובארץ ישראל, אז יש תקוה ועתיד לעם ישראל!

להלן נוסח ערוך של הדרשה. אני הפכתי את הכתיב החסר של הדרשן לכתיב מלא.  גם פענחתי ראשי תיבות, הוספתי מראי מקומות, והוספתי כמה הערות. במקור, הדרשן מתח קו תחת כל הפסוקים מתהלים מ”ח; הם מוצגים כאן באותיות  מודגשות. במקור, רוב הדרשה כתובה כסעיף אחד ארוך; אני חילקתי אותה לסעיפים על מנת להקל על הקורא. לבסוף, ראוי לשים לב לסגנון העברי המשובח של הדרשן. הוא היה בקי הן בתנ”ך והן בספרות ההשכלה.

ג) הדרשה

מה שדרשתי בר”ה [=בראש השנה] תרפ”א בזיטאמיר קודם תקיעת שופר, בשעה שישבתי תוהה ומשומם [על פי עזרא ט’:ג’] בראותי את הצרות והגזרות והפרעות ר”ל [רחמנא לצלן] שעברו עלינו. ונפל רוחי בקרבי, ולא מצאתי נוחֵם לנפשי, כי המלחמות והפרעות דכאו את נפשי. והנה המתפללים אתי בבהמ”ד [=בבית המדרש] האיצו בי לדרוש לפניהם כמנהגי מדי שנה בשנה קודם תקיעת שופר ועמדתי משתומם איזה רגעים ולא ידעתי איך אפתח פה בשעה שאין בפי מ[י]לים. והנה נפלו עיני מבטי על המחזור הפתוח לפני [=לפניי] והנה השיר של אותו היום הציץ לנגדי קפיטל [=פרק] מ”ח, שבאותה השנה חל יום א’ של ר”ה [ראש השנה] ביום ב’ דשבוע [=ביום שני בשבוע]. ותחי רוחי בקרבי ואקום ואומר:

אחי ועמי, אל יפלו פניכם ואל תחתו ממ[י]דת הדין הקשה המתוחה עלינו כי “גדול ה’ ומהולל מאוד” [תהלים מ”ח:ב’], מ[י]דת הרחמים חופפת עלינו במ[י]דה מרובה מאוד אף כעת בעת המה[ו]מות והפרעות והמלחמות.(6) ואם תשאלוני אחי איה מ[י]דת הרחמים בעת שאנו ראינו בעינינו כל אותן הצרות והמצוקות הכתובות בספר התוכחה [=בדברים כ”ח] רבצו עלינו כתמן [בשלמותם; ראו ישעיהו מ”ז:ט’]  — עלי להשיבכם: שאו עיניכם למזרח וראו מבעד הערפל המתוח ותראו הנעשה “בעיר אלקינו הר קדשו” ותבינו כי הצדק אתי, כי הלא בעיניכם תראו ותודו כי “הר ציון” [פסוק ג’] שהי[ה] “צפון” וטמון זה כאלף ושמנה מאות וחמשים שנה, באיזה פ[י]נה בודדה ואיש לא חשש עוד שתתנער מעפר שפלותה, והנה קמה עתה מ“ירכתי צפון” מאותה הפ[י]נה השוממה ונעשית ל“קרית מלך רב” לעיר הבירה לא אך [=רק] לארץ ישראל אך ל“יפה נוף משוש כל הארץ”, כי הקולטורה העולמית תכהן בה פאר.(7)

ומזה תבינו כי “אלהים בארמנותיה” [פסוק ד’] כי יד ההשגחה העליונה עשתה זאת. ובזה “נודע למשגב” חוזק  מנמל [מנוקד; מינימל?] ההשגחה שהראתה פלאיו. ואם תשאלוני מה האות כי הנעשה כעת בארץ ישראל יש לו ערך כ”כ [=כל כך] גדול וכי תוצאות רבות לו לתחיית עמנו ולקיום ייעוד הנביאים? אזי הנני להראכם [=להראותכם] בעליל, הביטו אחי וראו “כי הנה המלכים” [פסוק ה’] שידענו אותם [ל]פנים כמו ניקולי [=הצאר ניקולאי] שמלך על חלק ששי מיבשת כדור הארץ ו[הקייזר] וילהלם שהי[ה] “פטיש כל הארץ” [ירמיהו נ’:כ”ג] ומלך אוסטרי[ה] זקן המלכים, מלך כינא [=סין] וסולטן טורקי ושך פרסי, איה המה “מרגיזי ארץ אלה” [על פי ישעיהו י”ד:ט”ז] ושליטי תבל?  הלא תודו כי המלכים האלו “נועדו […] יחד[ו]” ועברו מן במת התבל, וכי תוכלו להבין המחזה הזה?

והנה אתם אינכם שמים לב על המחזה, וכדבר נורמלי הוא בעיניכם, אבל שכניכם “המה ראו” [פסוק ו’] הטיבו לראות יותר מכם, המה הבינו כי הדבר יוצא מן הרגיל “כן תמהו” ולא עוד אלא ש“נבהלו נחפזו” עד ש“רעדה אחזתם” [פסוק ז’]. אתם יודעים למה נבהלו ככה? כי המה מבינים כי “שם” באותן המהפכות “חיל כיולדה” — הן חבלי לידה ולא חבלות סתם ובטח “ילד יולד לנו, בן נִתן לנו” [ישעיהו ט’:ה’; רמז למשיח] ו”ישראל נושע בה’ תשועת עולמים” [שם מ”ה:י”ז] , וה“רוח קדים תשבר אניות תרשיש” [פסוק ח’], רוח ישראל שמושבו מקדם [=במזרח] תשבר אניות תרשיש שסבבו אותו והצירו עליו מכל צד.

והנה אתם אחי ועמי, הלא אנחנו “כאשר שמענו” [פסוק ט’] מפי נביאנו וזקננו ואבותינו “כן ראינו” כי הגשר הבנוי מגלילי הספר שלנו גבר על גשרי הברזל שבנו שכנינו, ומי זה יפון [=יפקפק; ראו תהלים פ”ח:ט”ז] כעת בהביטו את הנעשה “בעיר ה’ צבאות בעיר אלוקינו”, כי לא ידי אדם תעשה זאת אך “אלקים יכוננה” ולא ישועה זמנית כמו בימי כורש,  אך “עד עולם סלה”. לזאת “דמינו אלקים חסדך” [פסוק י’] כעת שהננו נמצאים “בקרב היכלך” כי “כשמך אלקים” [פסוק יא] המורה על כח ואיל(8) “כן תהלתך”. והננו רואים בחוש [=במציאות] כי “על קצוי ארץ צדק מלאה ימינך”. וכשנעמיק [ו]נתבונן בזה, אז בלי תפונה [=פקפוק כנ”ל] נסכים כי “ישמח הר ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך” [פסוק י”ב] כי “משפטי ה’ אמת צדקו יחדו” [תהלים י”ט:י’].

ולכם אחי ורעי אקרא “סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה” [פסוק י”ג], כי כל מגדל ומגדל הנבנה שמה יש לו ערך מיוחד. ואל נא יקל בעיניכם הדבר אשר אתם רואים שמה, כי אף שמעטים הבנ[י]ינים שנבנו שמה, בכ”ז [=בכל זאת] “שיתו לבכם לחילה” [פסוק י”ד] של ההשגחה העליונה ו“פסגו” תנו ערך גדול ל“ארמנותיה”, הנבנית בתוכה, כי דעו נא דעו, כי המעשים הנעשים כעת לעיניכם היא [=הן] מהחזיונות הבלתי נפרצות. ועליכם לדעת כי אתם הדור שזכיתם לראות נפלאות הבריאה וההשגחה העליונה, ונתקיימה בכם “כימי צאתכם מארץ מצרים אראנו נפלאות” [על פי מיכה ז:טו]. וכ”ז [=וכל זה] הראה אתכם “למען תספרו לדור אחרון” [פסוק י”ד] לבניכם אחריכם.

ועליכם אחי ועמי להתבונן ולהתכונן על המצב, ודעו כי נסה ינסה ה’ אתכם אם תעמדו בנסיון אם לא. זכרו ואל תשכחו “כי זה אלקים” [פסוק ט”ו] מדת הדין המתוח[ה] על העולם כולו בכלל, הנהו “אלקינו” מידת הדין שלנו בפרט,(9) ודבר זה נוהג זה “עולם ועד”, לא מהיום ואתמול. ולזאת עלינו להתעמל ולהתחזק ולהתאמץ ש“הוא ינהגנו על מות” ושהתשועה המעולה תנהג אותנו לתכלית נעלה כזה שיהי[ה] נעלה ונשגב מכל המיתות והקרבנות שסבלנו במשך ימי גלותנו, כמ”ש [כמו שכתוב] “אודך ה’ כי אנפת בי תשוב אפך ותנחמנו” [על פי ישעיה י”ב:א’].

ד) דברי סיכום

ב-7 לאוקטובר 2023 עברו היישובים בעוטף עזה פוגרום נוראי שעדיין לא התאוששנו ממנו – נרצחו כ-1200 חפים מפשע, נחטפו 250 איש, מתחוללת מלחמה קשה בהרבה חזיתות ו-132 חטופים עדיין מוחזקים בעזה על ידי אויב אכזרי ביותר. ברם, הדרשה הזאת משנת 1920 נותנת לנו פרספקטיבה אחרת. בפרעות פטליורה באוקראינה נרצחו בין 50,000 ל-200,000 יהודים. הם לא יכלו להגן על עצמם והממשלה בוודאי לא ניסתה להגן עליהם. הדרשן הנ”ל עודד את קהל עדתו בעזרת תהלים מ”ח שהתחיל להתגשם בימיו כשהיו רק 62,000 תושבים בירושלים ומתוכם רק 33,000 יהודים.

כעת, בשנת ה-76 של מדינת ישראל, יש לנו מדינה חזקה ועם חזק וצבא חזק ויש כ-950,000 תושבים בירושלים ו9,900,000 תושבים במדינת ישראל. אם אותו רב היה יכול לשאוף השראה מן הציונות בשנת 1920, קל וחומר בן בנו של קל וחומר אנחנו! נכון, אנו במצב קשה ומסובך, אבל בעזרת ה’ ובזכות צה”ל והרוח היהודית/הציונית אנו נתגבר על כל מכשול. עם ישראל חי!

הערות

1. על סבי הרב מרדכי יעקב גולינקין ז”ל, ראו מה שכתבתי בספרי עשה לך רב: שאלות ותשובות, חלק שני, ירושלים, תשפ”ד, עמ’ 278-269, וכן Encyclopaedia Judaica, second edition, 2007, Vol. 7, p. 740; Rafael Medoff and David Golinkin, The Student Struggle Against the Holocaust, Jerusalem, 2010, pp. 97-102, 121-123.

2. ראו:

https://kehilalinks.jewishgen.org/kamennyy_Brod/

https://collections.yadvashem.org/en/untold-stories/community/14622303-Kamenny-Brod

https://iajgscemetery.org/eastern-europe/ukraine/kamenniy-brod

אני מודה לפרופ’ שאול שטמפפר שהפנה אותי לאתרים האלה.

3. ראו:   The Universal Jewish Encyclopedia, 10, p. 336, s.v. Ukraine; Encyclopaedia Judaica, Vol. 13, cols. 340-341, s.v. Petlyura, Simon; Wikipedia, s.v. Symon Petliura.
4. Beizer, “Who Murdered Professor Israel Friedlaender and Rabbi Bernard Cantor: the Truth Rediscovered”, American Jewish Archives Journal 55/1 (2003), pp. 63-114; David Golinkin, “A Eulogy for Professor Israel Friedlaender z”l (1876-1920)”, Insight Israel: The View from Schechter, Jerusalem, 2003, pp. 149-153; דוד גולינקין, “קווים לדמותו ולפועלו הציבורי של פרופסור ישראל פרידלנדר”, שיופיע בקרוב בכתב העת “פעמים”.
5. על אבי הרב נח גולינקין ז”ל, ראו עשה לך רב הנ”ל (לעיל, הערה 1), וכן David Golinkin in Rafael Medoff and David Golinkin, The Student Struggle Against the Holocaust, Jerusalem, 2009, p. 123 as well as pp. 121-127; Rafael Medoff in Encyclopaedia Judaica, second edition, Vol. 7, pp. 740-741; David Golinkin, Insight Israel: The View from Schechter, Jerusalem, 2003, pp. 157-167.
6. אצל חז”ל השם בן ארבע אותיות (י-ה וכו’) מסמל את מידת הרחמים של הקב”ה, ואילו השם “א-ל-הים” מסמל את מידת הדין של הקב”ה. ראו א”א אורבך, חז”ל: פרקי אמונות ודעות, מהדורה שנייה מתוקנת, ירושלים, תשל”א, עמ’ 399; Solomon Schechter, Aspects of Rabbinic Theology, New York, 1909, pp. 35-36.
7. יש כאן משחק מילים. בתהלים מ”ח כתוב “צפון” בחולם; הוא דורש “צפון” בשורוק, כלומר, נסתר. לגבי “הקולטורה העולמית” אינני יודע למה כוונתו ושמא הוא רמז להנחת אבן הפינה של האוניברסיטה העברית שהתקיימה ב-24 ביולי 1918. אני מודה לפרופ’ דורון בר שעזר לי ללבן את הסוגיא הזאת ואף סיפק לנו את התמונה של אותו טקס.
8. הוא דורש שהשם “אלהים” קשור למילה “איל” שפירושה כח בלשון המקרא – ראו תהלים פ”ח:ה’.
9. ראו לעיל, הערה 6.

כאן ניתן לרכוש את ספריו של פרופ’ דוד גולינקין

תמונות:

• התמונה בצד ימין: הנחת אבן פינה באוניברסיטה העברית, 1918, אוסף מטסון, ספריית הקונגרס וושינגטון

Laying the cornerstone of The Hebrew University in Jerusalem, July 24, 1918. Library of Congress, American Colony Photo Department, Matson Collection, Prints & Photography Division

• התמונה בצד שמאל: פנורמה של ירושלים – העיר העתיקה והחדשה, שלמה רודר, מרץ 2024

A panorama of the old and new cities of Jerusalem, Shlomo Ruder March 2024, (pikiwiki – wikicommons)