המקורות היהודיים מציעים מועדים שונים ותכנים שונים למהותו של ראש השנה

כל הקורא את פסוקי התורה על ראש השנה חייב לשאול את עצמו, מהי מהותו ומהו תוכנו של יום זה. בחומש ‘ויקרא’ נאמר: “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה” (כ”ג, 22-25). בחומש ‘במדבר’ נאמר “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כה כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה” (כ”ט, 1). מתוך שני אזכורים אלה שעניינם יום תרועה/יום זיכרון תרועה, יהיה קשה לדמיין את דיוקנו וצביונו של החג כפי שהוא מוכר לנו. עולה השאלה, כיצד הפך יום השבתון שהוא יום תרועה, שככל הנראה זה היה תוכנו המרכזי של החג בתקופת המקרא, ליום המציין את תחילת השנה החדשה? מדוע דווקא היום הראשון בחודש השביעי?

נמשיך לשאול: בחומש ‘שמות’ נאמר על חודש ניסן כי “הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה” (י”ב, 2). מכאן שהשנה מתחילה בניסן ולא בתשרי, וראש השנה הוא א’ בניסן. האזכור היחיד בתנ”ך לראש השנה הוא בספר יחזקאל, וגם שם התאריך אינו א’ בתשרי אלא “בראש השנה בעשור לחודש” (מ, 1). דהיינו, אם מדובר בחודש תשרי, היום הוא יום הכיפורים ולא ראש השנה.

המשנה הפותחת את מסכת ראש השנה מסבכת פעם נוספת את עניין התאריך: “ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים… (לספירת שנות המלוכה), באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים (מניין השנים מתחיל ב-א’ תשרי) ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. באחד שבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמישה עשר בו”.

עולה מהדברים כי מדובר בשני תאריכים שונים ששניהם ראש השנה: האחד הוא ראש השנה שחל בחודש ניסן המציין אירוע היסטורי – יציאת מצרים ועל כן יוצר מסגרת לאומית-היסטורית; והמועד השני, ראש השנה שחל בחודש תשרי, מציין תאריך יותר אוניברסאלי, תאריך קוסמי, ראשית מניין השנים.

בתלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה, אנו מוצאים מחלוקת מאד מעניינת בין רבי אליעזר ורבי יהושע. תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, …בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, …בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל” (ראש השנה, י’, ע”ב – י”א, ע”א). משמעות מחלוקת זו היא, שרבי אליעזר הסבור שהעולם נברא בחודש תשרי, כורך את הבריאה באופן ישיר בהתרחשות הגאולה. על פי השקפתו שהיא בייסודה אוניברסאלית, הרי שבאותו תאריך בלוח – ראש השנה – שבו נברא העולם, תתקיים גם הגאולה העתידית. דעתו של רבי אליעזר נותנת הסבר לקביעה, שלכאורה שרירותית, למועד ראש השנה, כיוון שבאותו יום שנברא העולם, נברא גם האדם. רבי יהושע כורך, ולמעשה משעבד, את בריאת העולם והגאולה לתאריך לאומי, לאירוע היסטורי בתולדות עם ישראל.

המשנה השנייה במסכת ראש השנה פותחת “בארבעה פרקים העולם נידון” ובה ניזכר “בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון”. על פי משנה זו ראש השנה מקבל משמעות של יום דין, משמעות שאין לה אזכור בתורה אך היא מוכרת לנו היטב בהגדרת היום כ’יום הדין’. על יסוד הפסוקים שהבאנו ניתן להבין את חשיבתם של חז”ל שהעמידו את תכני היום סביב שלושה נושאים: יום בריאת האדם, יום המשפט והדין ויום המלכת האל -תכנים שאינם נזכרים כלל במקורות המקראיים. “בתפילותיו של היום”, כותבת שרה פרידלנד בן-ארזה, “הנכיחו חז”ל את שני היסודות האחרונים – דינם של כל באי עולם, המניע את האדם לתשובה, מצד אחד, והמלכת האל על כל יושבי תבל, מצד שני”. אם כן, מהם תכני החג – יום דין / יום בריאת העולם/ יום תחילת שנה? ומה משמעות כל אחת מאותן משמעויות? היש קשר בין יום הדין ליום בריאת העולם ליום שבו עתידה להתרחש הגאולה?

בתפילות הימים הנוראים ביקשו חז”ל לתת ביטוי לשלושת תכני החג – בריאת העולם, המלכת האל ומשפטם ודינם של בני אנוש. בפתיחת הקטע ‘זיכרונות’ בתפילת המוסף נאמר “זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן”. ביום הראשון ‘תחילת מעשיך’ הוא יום בריאת העולם.. בקטע הנאמר פסוק פסוק לפני תקיעות השופר אנו ממליכים את אלוהי ישראל על העולם כולו. “כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה. כִּי ה’ עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ… עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה’ בְּקוֹל שׁוֹפָר… כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל. מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב”.

הפיוט הקצר ‘היום הרת עולם’ הנאמר או מושר לאחר כל מקבץ של תקיעות שופר נותן ביטוי למשפטם של כל יצורי האנוש ביום ראש השנה. הביטוי הפותח, הלקוח מספר ירמיהו, ‘הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם’ – נותן אף הוא ביטוי ליסוד של בריאת העולם כתוכן החג ומתאר אותו כלידה, כבריאת העולם (הֲרַת מלשון הריון):

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עד שֶׁתְּחָנֵּנוּ
וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ