אם הייתם שואלים אותי לפני עשר או עשרים שנה אם כדאי ללמוד את הדף היומי, לא רק שהייתי עונה בשלילה, אלא הייתי אומר שאין דבר הנוגד יותר את המהות של התלמוד הבבלי מלימודו במתכונת של דף ליום. אדם חכם אמר לי פעם שקטע תלמודי, בכל אורך שהוא, הוא הטקסט המטעה ביותר בעולם: קל לחשוב בטעות שהבנת אותו כשבעצם לא הבנת כלום. לא סתם אמרו חכמינו שאינו דומה השונה משנתו מאה פעמים לשונה משנתו מאה ואחת. על אחת כמה וכמה כשאדם מחויב לעמוד בקצב של דף ליום, כשנהוג להקדיש לדף לא יותר מחצי שעה במשך היום, ולרבים מן המצטרפים ללימוד הדף היומי אין רקע רב, והם צריכים לסגל לעצמם את המיומנויות הבסיסיות ביותר של הבנת הדף תוך כדי ריצה. משל למה הדבר דומה: למי שבוחר ללמוד שיעורי נהיגה במסלול של הפורמולה 1 בשעת המרוץ.

לאור זאת, הדרישה ללמוד תלמוד לפי קצב כל שהוא מצטייר אצלי כרעיון גרוע, שיצא שכרו בהפסדו; על אחת כמה וכמה כשהיחידה היא “דף”. יחידה זו לוקה בשני חסרים ההופכים אותו לבלתי־מתאים במיוחד ללימוד גמרא על הסדר: (א) הדף הוא שני עמודים. הדף הממוצע פשוט ארוך מדי למי שנדרש לעקוב אחר מהלך המשא ומתן התלמודי ולהבינה. לא פעם שמעתי מלומדי הדף היומי שהלוואי והנוהג היה ללמוד את העמוד היומי: חצי דף הוא יחידה יותר סבירה לשיעור קצר או לימוד עצמי עם חומרי עזר. (ב) עצם חלוקת התלמודים לדפים או עמודים הוא שרירותי ביותר: דף או עמוד בדפוס וילנה, כמו עמוד בספר אחר כל שהוא, אינו יחידת תוכן – הדיונים המורכבים בתלמוד אינם מסתיימים בסוף הדף, ועולה החשד שממציאי שיטת הדף היומי לא באמת ציפו שהלומד יבין את מה שהוא לומד, כך שזה לא משנה אם יסיים את הלימוד היומי באמצע משפט או רעיון או דיון וימשיכנו למחרת מאמצע משפט או רעיון או דיון. כמובן שבפועל מלמדים ולומדים כאשר מוצאים מקום נוח להפסיק את הלימוד סמוך לסוף הדף או תחילת הדף הבא, ואינם קוטעים את הלימוד באמצע משפט. אבל על פי רוב יש צורך לקטוע את הלימוד באמצע סוגיה או מהלך לוגי בתוך הדיון, ומעטים הלומדים המתחילים שאינם מתוסכלים מקיטוע הלימוד סמוך לסוף הדף מכאן או מכאן בעיצומו של דיון מפותל שממילא קשה להבינו.

ואף על פי כן ולמרות מגבלות אלו, הלימוד של הדף היומי צובר תאוצה בשנים האחרונות, וזוכה להצלחה רבה. והנה להפתעתי השיטה יוצרת חברה גדולה של יהודים רציניים, בעלי בקיאות רבה בתחומים רבים בהלכה ובאגדה. טיב הבקיאות הזאת שונה מאדם לאדם, בהתאם ליכולותיו, לרקע שאיתו הוא הגיע ללימוד הדף היומי, לרצינות שבה הוא מתייחס לדרישת הקצב, ועוד. אבל אין אדם שמצטרף ליוזמה לפרק ארוך או קצר, ולאו דווקא למשך שבע שנות סיום הש”ס, מבלי שהוא ישפיע על התודעה שלו כיהודי, רגשית, נפשית, רוחנית, הלכתית או אינטלקטואלית. ואם תוצאות כאלה אין להתווכח. בעצם הם שמים ללעג את כל החששות הנ”ל. כי באמת אין זה משנה אם האדם מבין את כל מה שהוא לומד, או לומד את כל מה שהוא חייב, או התבלבל בקטיעה של רצף זה או אחר בדיון ההלכתי שאליו הוא נדרש בדף היומי. וגם אם האדם מחסיר יום לימוד או חודש לימוד ומצטרף בשלב מאוחר יותר או לקראת התחלת מסכת חדשה, וגם אם אינו מסיים את הדף כל יום ואינו משלים את החומר, עצם החוויה של לימוד גמרא לפי תוכנית כל שהיא מרחיבה את הדעת, את הרגש, את רוח, את עבודת ה’.

זאת ועוד: שלא כמו לפני עשר או עשרים שנה, הציבור הנוכחי הוא ציבור המסכים, דורות ה-Y וה-Z. הם מתמידים בחשיפה לתוכני הסמארטפון ומסכים אחרים, ומפנימים את העולם החיצוני דרך פריימים והבזקים וסאונד-בייטס. הדבר מתחבר לדף היומי במישור הפרקטי: הלימוד של הדף היומי פורח היום דרך המדיה החברתית, המאפשרת הפריה הדדית בשיטת החברותא, היצמדות לשיעורים של מורים דגולים מרחוק, ושימוש בכלי עזר אינטרנטיים תוך כדי לימוד, שלא זו בלבד שהם מחליפים את המילונים וכלי העזר המודפסים הקיימים בדפוס, אלא מוסיפים עליהם רבות, תמונות של חיי היום בעולם התלמודי; חיות וצמחים וכלי בית שמופיעים בתלמוד, הממחישים את הלימוד בדרכים חדשות ומגוונות ומעניינות.

אבל הדף היומי מתאים לדורות ה-X וה-Y גם באופן מהותי: כאמור לעיל, גם כשנוסד הדף היומי בפולין לפני תשעים ושבע שנה, בט’ אלול תרפ”ג, לא ציפו מן הלומדים להבין את הכל ולהפנים את הכל: והראיה, לא נתנו את הדעת כלל לעובדה שהדף יכול להתחיל ולהסתיים באמצע משפט. במידה רבה, שיטת הדף היומי הקדימה את זמנה, והייתה ה”אמ;לק” (“ארוך מדי, לא קראתי”) הראשון. רוב הלומדים הסתפקו בקריאה רופפת ומה שהופנם הופנם, ובמקרה הטוב המלמד סיכם נקודות עיקריות או הפנה את הלומדים לקטעים מעניינים או חשובים. קשה לומר שלומדי הדף היומי באמת “למדו” את הש”ס דף ליום, אבל אין ספק שהם הרחיבו את הידע שלהם לאין ערוך, ושהחוויה הנפשית של מפגש בלתי־אמצעי עם הטקסט התלמודי השפיע על חייהם כיהודים. במובן הזה חווית הדף היומי היא חוויה מאוד מתאימה נפשית לאנשי דור המסכים המבקשים להתחבר ליצירה הגדולה של היהדות הרבנות: התלמוד הבבלי, שהוא הבסיס להלכה ולהשקפת העולם של היהדות הרבנית לדורותיה וזרמיה.