כידוע, התורה פותחת בתיאור של בריאת העולם. רש”י מסתמך על המדרש ושואל: למה התורה מתחילה כך? הוא רואה בתורה קוד הלכתי, ולכן נראה לו מוזר שהתורה בוחרת להקדיש את שני הפרקים הראשונים שלה לתהליך יצירת העולם. מה הסיבה שהתורה מתעניינת כל כך בנושא קוסמולוגי? מדוע לא התחילה עם המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל, שעניינה קידוש החודש?

הוגים יהודים לאורך הדורות התחבטו בשאלה זו, ונתנו פתרונות מגוונים. אני רוצה להתמקד באחת הגישות המעניינות והחדשניות ביותר לבעיה זו, והיא הגישה של הרב יוסף דב סולובייצ’יק, מנהיג האורתודוקסיה המודרנית במחצית השנייה של המאה העשרים ופילוסוף יהודי חשוב. בספרו “איש ההלכה” הוא מעלה על נס את ערך היצירתיות, וכותב: “שיא השלימות המוסרית והדתית, שהיהדות שואפת להגיע אליו, הוא האדם בתור יוצר” (עמ’ 84).

לכן, הוא טוען, התורה מתחילה עם בריאת העולם לא כדי לספק לנו עמדות קוסמולוגיות או מטפיזיות, אלא לצוות אתנו. כשם שאלוהים יצר את העולם, כך אנו מצווים להיות מעורבים בפעילות יצירתית. עבור הרב סולובייצ’יק, להיות יצירתי – במיוחד על ידי קידום המדע והטכנולוגיה – אינו מעשה חילוני, אלא ביצוע של הציווי הדתי האולטימטיבי. בניסוח של סולובייצ’יק, זוהי השגת “שיא השלמות הדתית”.

סולובייצ’יק מפתח עוד את הרעיון הזה, וטוען כי אלוהים בכוונה משאיר תוהו ובוהו מסוים בעולם, כדי לאפשר לאנושות תפקיד בעיצובו-. זאת אומרת, הוא דוחה על הסף את הרעיון שהעולם הוא מושלם, כי הוא מעשה ידיו של האל. במקום זה הוא מאמין ש”כאילו פגם הבורא את ההוויה כדי שבשר ודם ימלא את פגימותיה וישכללה” (עמ’ 84). לפיכך, בעיני סולובייצ’יק, מוטל עלינו להיות יצירתיים, ועל ידי כך אנחנו השותפים של האל בתיקון העולם.

זהו ה’שבוע טוב משכטר’ הראשון של השנה החדשה, וזהו גם ה’שבוע טוב משכטר’ הראשון שלי כנשיא מכון שכטר. אני מרגיש זכות גדולה עם קבלת המשימה להוביל את המוסד החשוב הזה, שמקדם חינוך יהודי פלורליסטי. תחילתה של שנה חדשה ותחילת כהונתי כנשיא מהוות הזדמנות ליצירתיות ולחדשנות, ולקידום מכון שכטר לגבהים חדשים. ברוח זו אני מאחל לכולנו שנה טובה – שנה של בריאות, של אושר ושל משמעות, שבה נוכל כולנו לקחת חלק במצוות פיתוח ותיקון העולם.