שנה ב’, מספר 4
טבת תשע”ו

אורח חיים קל”ט ג בהגהות הרמ”א ; אבן העזר קכ”ט סעיף כ.

שאלה מאת רב ירושלמי: אני עורך חופה וקידושין לזוג צעיר בקרוב. תוך כדי הכנת הכתובה, נודע לי שאביו של החתן הוא יהודי מלידה, אבל החתן התגייר בגיל ארבע יחד עם אמו. החתן רוצה לכתוב בכתובה את שמו “פלוני בן השמות של שני הוריו” מכיוון שכולם יהודים עכשיו, אבל אביו רוצה לכתוב בכתובה “פלוני בן אברהם ושרה” מכיוון שכך נקרא בנו בשעת הגיור. מהי ההלכה בנידון?

תשובה:
מכיוון שהנושא הזה עולה בהקשרים שונים אנו נתייחס לנושא באופן רחב יותר – שם אביו או אמו של הגר בכתובה, בגיטין ובעליות לתורה – ולאחר מכן לשאלה הספציפית שלך.
יש הרבה מידע על קריאת שם הגר במשך הדורות, אבל פרט לרב דוד פרנקל, יש מעט מאד שדנו בנושא באופן שיטתי. אנו ננסה להציג את העובדות והגישות בצורה שיטתית מתקופת התלמוד ועד היום.

א) שמות גרים בעת העתיקה על פי מקורות חוץ-תלמודיים בשפות שונות

אני מציג כאן רשימה של גרים הנזכרים בכתובות קבורה בעברית, ארמית, יוונית ולטינית, על פי המחקרים הרשומים ברשימת הספרות בסוף התשובה. יש הרבה ספרות על כל כתובת, אבל אין כאן מקום להאריך.

כתובות קבורה ביוונית ולטינית מרומא על פי ספרו של ליאון:

מספר 21 ביוונית: אירינה, ילדה מאומצת, גיורת, אביה ואמה יהודים, ישראלית, חיה 3 שנים, 7 חודשים, ויום אחד. (והשוו פיגוארס, מספר 8).
מספר 68 בלטינית: קרסס סיניקריוס, יהודי וגר, חי 35 שנה, ניתן למנוחה, אמו עשתה לבנה המתוק מה שהוא היה צריך לעשות לי…. (והשוו פיגוארס, מספר 11).
מספר 202 ביוונית: …יהודיה, גיורת…
מספר 222 בלטינית: מנקיוס, לאחותו המתוקה ביותר, קרייסיס, גיורת. (והשוו פיגוארס, מספר 13).
מספר 256 בלטינית: לניקטס, גר מכובד וראוי, הפטרונה שלו דיוניסיאס, הקימה [מצבה זו]. (והשוו פיגוארס, מספר 12).
מספר 462 בלטינית: פליסיטס, גיורת ל-6 שנים, הקרויה [=לאחר הגיור] פרגרינה [=זרה, גיורת]… הפטרון שלה בזיכרונות של תודה. (והשוו פיגוארס, מספר 10).
מספר 523 בלטינית: בטוריה פאולה, נלקחה לבית עולמה, שחיה 86 שנה וששה חודשים, גיורת ל-16 שנה, הקרויה שרה [=לאחר הגיור], אם [כלומר, האמא של] בתי הכנסת של קמפוס וולימניוס. שינתה בשלום. (והשוו פיגוארס, מספר 9).
כתובות קבורה נוספות:

פיגוארס, מספר 1, מהר הזיתים בעברית: שלום הגרית [=סלומה הגיורת].
שם, מספר 2, מירושלים בעברית: מריה הגרית הדולקת [יש פירושים רבים למילה האחרונה].
שם, מספר 3, מירושלים ביוונית: דיוגנס הגר [בן] זינה.
שם, מספר 4, מירושלים ביוונית: יודן הגר מצור (והשוו רוט-גרסון, עמ’ 176, 184-185).
שם, מספר 5, מירושלים ביוונית: … של יהודה בן לגניון, הגר.
שם, מספר 6, מוונוסה, איטליה ביוונית: פה נחה אנסטסיס [או: אנסטסיה], הגיורת.
שם, מספר 14, מקיריניקה, אפריקה ביוונית: …שרה הגיורת, בת שמונה עשרה.
בכתובת ההקדשה בארמית של בית הכנסת הידוע בדורה אורופוס משנת 245 לספירה אחד מן הפטרונים של העבודה היה “[ארשך] גיורה” = ארשך הגר. (נוה; והשוו פיגוארס, מספר 15).

כתובת קבורה מנחל קדרון, המאה הראשונה לספירה:
אריסטון (ביוונית)
אריסטון אפמי (בעברית)
יהודה הגיור [=הגר] (בעברית)
רוט-גרסון, עמ’ 134-133; אילן, עמ’ 150, 155-154).
שמעון בר גיורא היה אחד ממנהיגי המרד של היהודים נגד הרומאים בין השנים 66-70 לספירה (יוספוס, מלחמות היהודים, ב, סעיף 521 ועוד הרבה; EJ, s.v. Bar Giora, Simeon, vol. 4, cols. 220-222).

ניתן ללמוד מן המקורות הנ”ל שהיהודים בעת העתיקה כינו את הגרים proselyte או גיורא או הגיור או הגרית ולא חששו לפגוע בכבודם של הגרים.

ב) שמות גרים בספרות התלמודית

בספרות התלמודית לא היה מנהג אחיד. חלק מן הגרים מכונים “הגר” וכדומה:

יהודה גר עמוני – משנה ידים ד’:ד.
בנימין גר מצרי – תוספתא קידושין ה’:ד’, מהד’ ליברמן, עמ’ 295.
אונקלוס הגר (מגילה ג’ ע”א; בבא בתרא צ”ט ע”א; עבודה זרה י”א ע”א) מכונה בעבודה זרה י”א ע”א אונקלוס בר קלונימוס ובגיטין נ”ו ע”ב אונקלוס בר קלוניקוס, ואילו בירושלמי ובמדרשים הוא מכונה עקילס הגר. (ראו אהרן היימאן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר”ע, עמ’ 110-108 ובראשית רבה ע’:ה’).
יהודה בן גרים היה תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי (מועד קטן ט’ ע”א = בראשית רבה ל”ה:ג’, מהד’ תיאודור-אלבק, עמ’ 330: ר’ יודן בר גיורי; שבת ל”ג ע”ב-ל”ד ע”א).
איסור גיורא – בבא בתרא קמ”ט ע”א; עבודה זרה ע’ ע”א.
לחלק מן הגרים יש שמות אחרים:

רב שמואל בר יהודה מעיד על עצמו שהוא גר: ואנא גר אנא (יבמות ק”א ע”ב למטה; לפי רש”י שם, הוא ואביו נתגיירו).
יהודה הינדואה – קידושין כ”ב ע”ב.
קטיעה בר שלום(1) – ע”ז י’ ע”ב.
יוחנן בן תורתה – פסיקתא רבתי, פיסקא י”ד, פרה, מהד’ מאיר איש שלום, נ”ו ע”ב-נ”ז ע”א. לפי אותו סיפור הוא נקרא על שם הפרה שבזכותה הוא החליט להתגייר.
מן המקורות הנ”ל מתברר שהכינוי “בן אברהם” או “בן אברהם אבינו” לא היה קיים בתקופת התלמוד, אבל גם לומדים שחז”ל סברו שהכינויים “הגר”, “גיורא”, “גיורי” או “בן גרים” אינם מעליבים ואינם עוברים על האיסור של אונאת הגר שנדון בו להלן.

ג) שמות גרים בימי הביניים

רבי עובדיה הגר – הרמב”ם שלח לו כמה תשובות מפורסמות בענייני גיור ועוד והתייחס אליו בכבוד רב – מהד’ פריימן, סימן מ”ב, שמ”ה, שס”ט; מהד’ בלאו, סימן רצ”ג; מהד’ שילת, איגרות הרמב”ם, כרך א’, סימן י”ב.

עובדיה הגר מנורמנדיה העתיק סידור בשנת 1102 (יערי, עמ’ 246, על פי הגניזה).

הרב מוריס לם (עמ’ 186) רושם כמה גרים מפורסמים מימי הביניים:
אברהם בן אברהם שנשרף על קידוש השם באוגסבורג בשנת 1264.
אברהם בן אברהם שנשרף על קידוש השם בצרפת בשנת 1270.
הגרף הפולני ולנטין פוטוקי אברהם בן אברהם שנשרף על קידוש השם בווילנא בשנת 1746 – ראו ספרו של הרב פראוזר.
כומר קטולי צ’רלס באקס שהתגייר בשנת 1911 ושינה את שמו לאברהם בן אברהם.
הרב רייזנר טוען בתשובתו על סמך ספר על תולדות הגיור שהיו גרים מדפיסים שלא נקראו בן אברהם, אבל אותו ספר לא דייק. החוקר אברהם יערי רשם גרים רבים שעסקו במלאכת הדפוס משנת 1650 ואילך וכולם בלי יוצא מן הכלל מכנים את עצמם בן אברהם, בן אברהם אבינו או ממשפחת אברהם אבינו:

יצחק בן אברהם פירסם ספר זרע יצחק באמשטרדם, 1781.
אברהם הגר, שאלוניקי, 1651.
משה בן אברהם אבינו/משה בכר יעקב בן אברהם אבינו, קושטא, 1743.
אברהם בן אברהם אבינו, קושטא, 1755.
יוסף בן אברהם אבינו, קושטא, 1748.
יעקב בר אברהם ישראל גר, אמשטרדם, 1664.
משה בן אברהם אבינו, אמשטרדם, 1686.
בנו ישראל בן אברהם אבינו, אמשטרדם, 1713.
ישראל בר אברהם, ערים שונות באשכנז, 1750-1717.
אברם בר יעקב ממשפחת אברהם אבינו הכין פיתוחי נחושת להגדת אמשטרדם המפורסמת בשנת 1695 וכן לספרים רבים נוספים.
יעקב בר אברהם אבינו, אמשטרדם, 1730-1707.
שני אחים שמעון בר גדליה ויעקב בבר גדליה ממשפחת אברהם אבינו, אמשטרדם, 1765-1763.
יוסף בן יצחק ממשפחת אברהם אבינו, אמשטרדם, 1765-1763.
אברהם בן אברהם מצפת, הדפיס ספר באמשטרדם, 1723.
יצחק בן אברהם הגר מברסלוי, הדפיס ספר בדיהרנפורט, 1774.
אברהם בן אברהם אבינו גר צדק מצפת, נזכר באגרת, 1821.
יצחק בן אברהם גר צדק מצפת.
מן הרשימה הזאת אנו לומדים שהכינוי “הגר” לא היה כינוי של גנאי בעיני הרמב”ם ובעיני אותו גר צדק מנורמנדיה ושכל הגרים שעסקו במלאכת הדפוס קראו לעצמם בן אברהם, בן אברהם אבינו או ממשפחת אברהם אבינו.

ד) בן אברהם בספרות ההלכה

בנוסף על כל העדויות הנ”ל, כמה פוסקים חשובים הביאו את המנהג של בן אברהם מן המאה ה-12 ועד היום:

1. ר’ יעקב ב”ר שמשון בפירושו לפרקי אבות במחזור ויטרי, בעלי התוספות ועוד חכמים הציעו שהשמות “בן בג בג” ו”בן הא הא” בפרקי אבות סוף פרק ה’ מרמזים על כך שהם היו גרים שנקראו על שם אברהם ושרה.(2) כבר ראינו שלא היה מנהג כזה בתקופת המשנה, אבל הפירוש הזה מלמד שהיה מנהג כזה כבר בתחילת המאה ה-12 בימי ר’ יעקב ב”ר שמשון, תלמידו של רש”י.

2. הרב גרשום בן יעקב הגוזר, דהיינו המוהל, שחי באשכנז במחצית הראשונה של המאה ה-13 עסק בענייננו בספרו כללי המילה (ברלין, תרנ”ב, עמ’ 136-135):

ולאחר שמל [את הגר] נוטל מבני בית כוס של יין ומברך פורא פרי הגפן, ומברך ברוך אתה ה’… למול את הגרים… ברוך אתה כורת הברית. אלהינו ואלהי אבותינו קיים את האיש הזה בתורת אל ובמצוותיו וייקרא שמו בישראל פלוני בן פלוני [כנראה צריך להיות: בן אברהם]. ישמח בתורה ויגל במצוות הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו, פלוני זה בן אברהם גדול יהיה, כן ייכנס בתורת אל ובמצוותיו ובמעשים טובים… ולמה נקרא הגר בן אברהם ולא בן יצחק ולא בן יעקב? לפי שהיה אברהם תחילה לגרים [כלומר, הגר הראשון], לפיכך כל הגרים נקראים על שמו.
3. רבינו אשר, הרא”ש (אשכנז וטולידו, 1327-1250) נשאל (שו”ת הרא”ש ט”ו:ד’) על גר שגדל בין יהודים ורוצה לשאת אשה, אם יוכל לקרוא לעצמו איזה שם שירצה כגון פלוני בן פלוני עם כינויו. לא ברור מן השאלה איך הגר קרא לעצמו עד לאותו זמן. הרא”ש פסק שהכתובה אינה כתובה מכיוון שלא הוחזק בעיר באותו שם עד היום הזה והגר חייב לרשום בכתובה את שמו הקודם יחד עם השם החדש שהוא המציא (בעקבות גיטין ל”ד ע”ב). והוא מסיים:

… אלא ודאי אי אפשר לשנות ולכתוב שם שלא הוחזק בו, שטר זה כמאן דליתיה דמי [כמה שאינו קיים דומה]. הכא נמי [גם כאן] כתובה זו כמאן דליתיה דמיא ואין לחתום עליה. אלא כך נוהגין לכתוב בכתובות וגטין של גרים פלוני בן אברהם ושמו המובהק כותבים. ואב המון גוים הוא אבי כולם.
“שמו המובהק” פירושו שם מובהק של גוים (גיטין י ע”ב- י”א ע”א). תשובה זאת חשובה מכמה סיבות: א) הרא”ש מביא את המנהג בסביבות שנת 1300 לכנות את הגר בכתובות ובגיטין בן אברהם. ב) בניגוד לר’ גרשום הגוזר, הוא מסביר שקוראים לגר בן אברהם לא מפני שהוא היה הגר הראשון אלא מפני שאברהם אבינו היה אבי כל האומות. רעיון זה לקוח ממדרשים ידועים על בראשית י”ז:ה’ “ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך” – “לשעבר היית אב לארם [=אברם], ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים” [=אברהם, אב המון] (ירושלמי ביכורים א’:ד’, דף ס”ד ע”א; תוספתא ברכות א’:י”ב ועוד; וראו במיוחד את שו”ת הרמב”ם שהבאנו לעיל).

4. ר’ אברהם קלויזנר (מהרא”ק; ווינא 1410-1370) כתב תשובה קצרה בנידון:

על שאיל[ת] הגר נר[אה] שאין צריך לכתוב “הגר” [בגט] אלא כותבי[ם] סתמ’ פלוני בן אברהם, כי אפילו כהן ולוי לפעמים לא היו כותבים… וכן משמע בתשובה דאשירי [=הרא”ש הנ”ל] שכותבים סתם וזה לשונו שכתב בסוף התשובה: “אלא כך נוהגין לכתוב [הוא מעתיק כנ”ל]… הוא אבי כולן” עד כאן לשונו. (מוריה ה’, חוברת ט’-י’ [טבת תשל”ה], עמ’ ד’-ה’)
5. הרמ”א, רבי משה איסרליש (קרקוב, 1572-1525) משיח את המנהג של בן אברהם לפי תומו בהגהותיו לשלחן ערוך, הלכות קריאת התורה (אורח חיים קל”ט:ג’): “ואסופי ושתוקי [=ילד ששני הוריו לא ידועים וילד שאמו ידועה אבל לא אביו] קורין אותו בשם אבי אמו, ואם אינו ידוע [שם אבי אמו] קורין אותו בשם ‘אברהם’ כמו לגר”.(3)

6. הרב גדליה פלדר (טורונטו, נפטר 1991) כותב: “מנהג ישראל לקרוא לכל גר בן אברהם”, אבל מכיוון שהוא מפנה לשלחן ערוך אבן העזר קכ”ט שנביא להלן הוא כנראה התכוון ל”בן אברהם אבינו”.

7. הרב שאול וגשל (אנגליה, נפטר 2012) כתב שנוהגים להעלות גר לתורה כפלוני בן אברהם.

8. הרב דוד פוליש כותב במדריך לרבנים רפורמיים בטקס הגיור המתקיים בבית הכנסת: “ומהיום ואילך גם תיקרא בקרב הקהילה היהודית ______ בן/בת אברהם ושרה”.

ה) בן אברהם אבינו בספרות ההלכה

מצד שני, יש הרבה פוסקים המוסרים את המנהג או הדורשים לכנות את הגר בן אברהם אבינו.

1. ר’ יואל הלוי, אביו של הראבי”ה (מגנצא, 1200-1115), משיח את המנהג הזה לפי תומו בתשובה מאד יפה שהוא כתב על מנת להגן על גר צדק בוורצבורג (ראבי”ה, מהד’ אפטוביצר, חלק ב’, סימן תקמ”ט, עמ’ 253): “ורוח נסע מאת ה’ וינח בלב האיש הלזה רבי אברהם בן אברהם אבינו…”.

2. ר’ שלום מנוישטט (נפטר אחרי 1413), “עשה מעשה וכתב פלוני בן אברהם אבינו [בגט] ותו לא”.(4)

3. ר’ זלמן כ”ץ מנירנברג (מהרז”ך, נפטר 1444), שהיה מומחה ידוע להלכות גיטין, הגיב למהרי”ל ששלח לו את דעת ר’ שלום הנ”ל:

ששאלת מה בגר המגרש? נראה דהוה צריך לכתוב בן אברהם אבינו ולא בן אברהם סתם דמיחזי כשיקרא [=שנראה כשקר] ומזוייף מתוכו. ומהר”ן מאיגר השיב לי דמהני בכל לשון דמשתמע שהוא גר, כמו “הגר” או “בן אברהם אבינו” עד כאן לשונו. ואני ז”ך [=זלמן כ”ץ] נראה לי משום סכנה נמנעין מלכתוב לישנא דגר.(5)
הדעות האלו שחייבים לכתוב בן אברהם אבינו או הגר מובאות על ידי פוסקים רבים שפסקו כך הלכה למעשה.(6)

4. הרב יוסף קארו פסק בשולחן ערוך אבן העזר קכ”ט:כ’ בצורה יותר פשוטה, ובדומה לר’ שלום הנ”ל: “בגט גר כותב פלוני בן אברהם אבינו”.(7)

5. כמה פוסקים חשובים פסקו שלגיורת כותבים בגט: בת אברהם אבינו. (8)

6. כמה פוסקים חשובים פסקו שלגיורת כותבים בכתובה: בת אברהם אבינו.(9) זה נובע ממגמה כללית של הפוסקים לדייק בשמות בכתובה כדי שבמקרה של גירושין, ידייקו גם בגט (נחלת שבעה, סימן י”ב, אות ט”ז, מהד’ ווארשא, עמ’ 51).

7. מאידך, יש שכותבים בכתובה של גיורת “פלונית הגיורת” כדי שאם תתאלמן לא תתחתן עם כהן, מכיוון שאסור לכהן להתחתן עם גיורת.(10)

8. הרב יצחק יעקב ווייס (פוסק חרדי במזרח אירופה, מנצ’סטר, וירושלים, נפטר 1989) כתב תשובה על הנושא הספציפי שלנו, האם מותר לקרוא את הגר לתורה על שם אביו היהודי, והוא פסק לפי השולחן ערוך הנ”ל באבן העזר שקוראים לו בן אברהם אבינו.

9. וכן פסק הרב בנימין אדלר באופן כללי, וגם במקרה הספציפי שלנו בעקבות מנחת יצחק.

10. הראשון לציון, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הסכים באופן כללי עם המנהג לקרוא לגר בן אברהם אבינו, אבל נראה להלן שיש לו דעת אחרת אם האב של הגר התגייר לפני בנו.

כמו כן, יש הרבה רבנים דוברי אנגלית מכל הזרמים ביהדות זמננו שפסקו שיש לקרוא לגר בן אברהם אבינו:

רבנים אורתודוקסים:
11. הרב מוריס לם בספרו על גיור.
12. הרב ראובן בולקה במדריך לרבנים אורתודוקסיים.
רבנים קונסרבטיבים:
13. הרב ג’ולס הרלו במדריך לרבנים קונסרבטיבים משנת 1965.
14. הרב יצחק קליין בספר פסקיו.
15. הרבנים רפי רנק וגורדון פרימןְ במדריך לרבנים קונסרבטיבים משנת 1998: בן/בת אברהם אבינו ושרה אמנו.
16. הרב וויין אלן — בן אברהם אבינו — לגבי עליות לתורה. אם הגר מתנגד בתוקף, מותר לקרוא לו בן אברהם.

רבנים רפורמים:
17. הרב מרק וושובסקי — בתשובה מנומקת בשם ועד ההלכה של התנועה הרפורמית משנת 2000.

ו) שם אחר מותר לעליות לתורה, אבל בכתובות וגיטין יש לכתוב בן אברהם אבינו או פלוני הגר

כך פסקו הרב דוד פרנקל בתשובה שנכתבה עבור ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל בשנת 2001 והרב ברי לף בהסכמת 11 חברי ועד ההלכה של כנסת הרבנים העולמית בשנת 2010. הרב פרנקל טוען בתוקף שמי שקורא לגר לעלות לתורה כבן אברהם אבינו עובר על מצוות רבות: אהבת ישראל, אונאת דברים, הלבנת פנים, כבוד הבריות, אהבת הגר, ואונאת הגר. הרב לף מעדיף את הכינוי המסורתי “בן אברהם אבינו” ומעדיף לכתוב אותו או “הגר” בכתובות וגיטין. אבל לגבי עליות לתורה, הוא מתיר לגר לבחור בשם “בן פלוני” אם זה מפריע לגר להשתמש בכינוי בן אברהם/בן אברהם אבינו, ובעקבות האיסור של אונאת גרים.

במחילה על כבודם, קשה מאד לפרש שהכינויים בן אברהם או בן אברהם אבינו עוברים על האיסור של אונאת הגר. ראשית כל, כפי שראינו, הכינויים האלה מבוססים על העובדה שאברהם היה הגר הראשון או שהוא הוא היה אב המון גויים. כבר ראינו שבתקופת התלמוד קראו לגרים אונקלוס הגר, יהודה בן גרים ואיסור גיורא, וכדומה; הרמב”ם קרא לעובדיה הגר כך בחיבה רבה; ומן המאה ה-12 ואילך קראו לכל הגרים בן אברהם או בן אברהם אבינו. מי שטוען שיש כאן אונאת הגר וכדומה טוען שאבותינו במשך אלפיים שנה עברו על איסורים מפורשים במשנה, בתלמוד ובפוסקים! זה לא יתכן. אלא, כפי שחמישה רבנים מזרמים שונים כבר הסבירו בימינו (הרב עוזיאל, הרב פלדר, נחלת צבי, חלק א’, עמ’ קי”ב; הרב אלן, הרב וושובסקי, והרב וואקס) אין שום איסור לומר שגר הוא גר.

וכך שנינו במשנה בבא מציעא ד’:י’: “אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך” והברייתא קובעת (בבא מציעא נ”ח ע”ב) “אל יאמר לו: פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה!”. וכן נפסק להלכה אצל הרמב”ם, הלכות מכירה י”ד:י”ג ובשולחן ערוך חושן משפט רכ”ח:ד’. אכן אסור להזכיר לגר את מעשיו המגונים או את מעשה אבותיו המגונים, אבל אין שום איסור לקרוא לגר “גר”! אדרבה, הרב עוזיאל כותב שהכינויים “גיורא” בתלמוד או “בן אברהם אבינו” אצל הפוסקים הם לשבח ולא לגנאי. הרב וושובסקי אומר שהכינוי “בן אברהם ושרה” הוא מן המחמאות הגדולות שניתן לתת לגר. והרב פלדר כותב “ומילת גיורת [בכתובה או בגט] אין זה גנאי לה, אדרבה לכבודה הוא זה, להודיע שבאה לחסות תחת כנפי השכינה”.

חוץ מזה, זה מאד בעייתי לתת לגר שם אחד לעליות לתורה ושם שונה לכתובות וגיטין. חז”ל הבינו שבני אדם צריכים כללים אחידים ולכן טבעו כללים הלכתיים כגון “לא פלוג רבנן” ו”דאם כן נתת דבריך לשיעורין”. אם גר יעלה לתורה במשך עשרים שנה עם שם שהוא המציא, מן הסתם זה השם שיכתבו בגט שלו וזה יפסול את הגט.(11)

ז) מותר לתת לגר כל שם שרוצים כי זה רק מנהג

כך פסק הרב אברם רייזנר בקיצור בתשובה של ועד ההלכה של כנסת הרבנים העולמית בשנת 1988 על גיור של ילדים מאומצים. הוא הקל מכיוון שזה רק מנהג ומכיוון שהיו “הרבה” גרים בעבר שלא נשאו את השם בן אברהם. גם הרב וולטר ג’ייקוב סבור שזה רק מנהג ואין שום חובה להשתמש בכינוי בן אברהם. במחילה על כבודם, הם מתעלמים מרוב המקורות הנ”ל. זהו מנהג בן 900 שנה ויש סיבות הלכתיות טובות לשמור על המנהג כפי שהודגש על ידי המהרז”ך ופוסקים רבים שהובאו לעיל.

ח) דיון במקרה הספציפי בשאלה

עד כאן ראינו שבאופן כללי יש מנהג בן 900 שנה אצל כלל ישראל שאף נפסק להלכה אצל פוסקים רבים לקרוא לגר בן אברהם או בן אברהם אבינו ואין שום סיבה לשנות את המנהג הזה. ברם, רוב הגרים במשך הדורות היו גרי צדק שהתגיירו לשמו בלי שום קשר לנישואין עם יהודי. בימינו המצב השתנה לחלוטין ורוב הגרים מתגיירים על מנת להתחתן עם יהודי. זה מוביל אותנו למקרה הספציפי בשאלה: אם ילד התגייר יחד עם אמו, האם הוא יכול להשתמש בשם של שני הוריו, למשל ראובן בן יצחק (האב היהודי) ורבקה (הגיורת)?

כפי שראינו, הרב יצחק יעקב ווייס נשאל על מקרה כזה ופסק שחייבים לקרוא לו לתורה כ”בן אברהם אבינו” כמו לכל גר. אבל ארבעה פוסקים פסקו אחרת במקרה דומה – אם הגר הוא בנו של גר. הם פסקו שבמקרה כזה בן יכול לכנות את עצמו “בן אביו” במקום בן אברהם אבינו. (הרב עוזיאל; הרב פלדר בשני המקומות; הרב לם; והרב וולטר ג’ייקוב). ואם זה הדין כשאביו גר, קל וחומר שזה הדין אם אביו יהודי מלידה. הרב עוזיאל מסתמך על התקדים הנ”ל של רב שמואל בר יהודה בתלמוד שנקרא על שם אביו שגם היה גר.
אבל נראה ודאי שאין הדברים אמורים אלא בגר ראשון, אבל בבני גרים שנתגיירו עם אבותיהם, או אחריהם, הואיל ואבותיהם נקראים בני אביה הראשון של האומה, זכאים בניהם הגרים לקרא את עצמם בשם אביהם, כמו שהוכיח יפה מעכ”ת [=מעלת כבוד תורתו] מעובדא דרב שמואל בר יהודה, דאמר גרא אנא… שהרי מצינו רב יהודה בר שמואל שהיה גר ונקרא על שם אביו הגר…
והנה לעניין גיטין, פסק מרן ז”ל: בגט כותב “פלוני בן אברהם אבינו” (אבן העזר סי’ קכ”ט סעי’ כ’) ומסתם דבריו משמע שגם בבן הגר שהתגייר עמו או אחריו הדין הוא כן, דכיוון שאינו מיוחס אחרי אביו אין להזכיר שם אביו בגט, אבל לעניות דעתי נראה ממה שכתבתי לעיל, שלא כתב זה אלא דווקא בגר ראשון, דכיוון דלכתחילה צריך להזכיר שם אביו של המגרש, ולא נכון להזכיר שם אביו הגוי בגט, לכן כותב הגט בלא שם אב כלל (אה”ע סי’ קכ”ט סעיף ט). ולכתחילה כותב “בן אברהם אבינו”, אבל בגר בן גר כיוון שיכול להזכיר שם אביו ביהדותו אין צורך להזכיר בן אברהם אבינו דכל הזכרת שם אביו בגט הוא כדי שיהיה מוכיח מתוכו זהות המגרש, ובהזכרת שמו היהודי של אביו הגר הוא ניכר יותר מהזכרת “בן אברהם אבינו”, שיש גרים הרבה שנקראו בשם זה.
מכל האמור ומדובר בזה נראה לעניות דעתי דשפיר הווי לקרוא את בני הגר שנולדו לו בגויותו ונתגיירו עמו או אחריו בשמו הישראלי שנקרא לו אחרי גירותו, שאם אמנם אינו מתייחס אחריו לנחלה ולא לייבום ואסורי עריות, בכל זאת יכולים לישא עליהם שמות אבותיהם שהתגיירו ונכנסו בברית ישראל ותחת כנפי השכינה וקבלו עליהם תורה ומצוות. והנלע”ד כתבתי.
הרב גדליה פלדר קיבל את דעתו של הרב עזיאל בשני ספריו. גם הרב לם פסק כך בספרו הנ”ל בלי להזכיר את הרב עוזיאל וגם הוא מסתמך על התקדים של רב שמואל בר יהודה הנ”ל ממסכת יבמות. גם הרב וולטר ג’ייקוב הרפורמי מעדיף לקרוא לבת שמתגיירת עם אמה כבת האם ולא כבת אברהם אבינו. ואם זה הדין אם אביו גר, קל וחומר אם אביו יהודי.

ט) הלכה למעשה

ולכן, באופן כללי אם מדובר בגר צדק שמתגייר לשמו בלי שום קשר לנישואין עדיף להשתמש בכינוי “בן אברהם אבינו” בעליות לתורה, בכתובה ובגיטין כפי שנהוג כבר 900 שנה וכפי שנפסק להלכה על ידי פוסקים רבים. ברם, אם יש גר שמעדיף “בן אברהם” כדי לא להבליט את גיורו, יש לו על מי לסמוך.

מצד שני, אם מדובר בגר שהתגייר עם אמו ואילו אביו יהודי, הוא יכול לקרוא לעצמו למשל ראובן בן יצחק (היהודי) ורבקה (הגיורת) על סמך הרב עוזיאל ושאר הפוסקים שפסקו כך במקרה דומה.

ויהי רצון שנצליח להתייחס לכל גר בכבוד הראוי לבן אברהם אבינו ושרה אמינו שבא לחסות תחת כנפי השכינה.

דוד גולינקין
ירושלים עיר הקודש
ט”ו בטבת תשע”ו
הערות

ברצוני להודות לרב אבי נוביס דויטש ששלח לי צילום של ספר תרי”ג מצוות השלם ולמו”ר פרופ’ שמא פרידמן ולפרופ’ טל אילן שעזרו לי לאתר כמה ספרים.

1. להצעה מעניינת לגבי השם הזה, ראו Howard Jacobson, AJS Review 6 (1981), pp. 39-42.
2. ראו תוספות לחגיגה ט’ ע”ב, ד”ה בר הי הי; מחזור ויטרי, עמ’ 564-563 בסוף הפירוש לפרקי אבות שנכתב על ידי ר’ יעקב ב”ר שמשון תלמידו של רש”י; ספר המוסר לר’ יוסף בן יהודה אבן עקנין, מהד’ באכער, עמ’ 181 המובאים על ידי אפטוביצר בספר ראבי”ה, חלק ב’, עמ’ 253, הערה 17; הרב פרנקל; הרב פלדר, נחלת צבי, עמ’ 124; תוספות יום טוב לאבות שם; ותולדות תנאים ואמוראים ערך בן הא הא.
3. עיינו בדרכי משה הארוך על אתר: “קורין אותו בשם האבות כמו שנהגו לקרות הגרים על שם האבות” ואיני יודע כיצד לפרש משפט סתום זה ששונה ממה שכתוב בהגהות הרמ”א וגם לא מצאתי מנהג כזה.
4. הלכות ומנהגי רבינו שלום מנוישטט, מהד’ שפיצר, ירושלים, תשל”ז, עמ’ 207, סעיף ז’ שהעתיק משו”ת מהר”י מינץ, סדר הגט, סימן ק”ג. זה גם מובא על ידי המהרי”ל בשם “ראיתי מורי ורבי ז”ל”, שו”ת מהרי”ל, מהד’ סץ, ירושלים, תש”ם, סוף סימן ק”ב, עמ’ קצ”ז בתשובה אל המהרז”ך ושוב בסימן קפ”ט, עמ’ ד”ש.
5. שו”ת מהר”י מינץ, סדר הגט, סימן ק”ג, מהד’ אשר זיו, ניו יורק, תשנ”ה, עמ’ פ”ח. על מהרז”ך ומומחיותו בענייני גיטין, ראו ישראל יעקב יובל, חכמים בדורם, ירושלים, תשמ”ט, עמ’ 58-21 ועמ’ 48-46 במיוחד.
6. “ומצאתי בתשובות אשכנזיות” אצל הבית יוסף לאבן העזר קכ”ט, ארבעה טורים השלם, עמ’ ק”כ, סעיף כ’. דרכי משה לטור אבן העזר קכ”ט, אות כ”ז; הלבוש, אבן העזר קכ”ט: כ’; נחלת שבעה, סימן מ”ה, כ”ג, ד’, מהד’ ווארשא, עמ’ 196; ובית שמואל לשלחן ערוך אבן העזר קכ”ט, ס”ק ל”ט פסקו על פי דברי המהרז”ך הלכה למעשה. וראו דיון אצל ר’ משה אבן חביב, גט פשוט, אבן העזר קכ”ט ס”ק קי”ב.
7. אבל צריך עיון כי באבן העזר קכ”ט:ט’ הרב יוסף קארו פוסק ש”לפיכך גר או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהם בלבד”, וזאת בעקבות שו”ת הרשב”א, חלק ב’, סימן י”ז שהוא הביא בבית יוסף לאבן העזר קכ”ט, ד”ה כתב א”א ז”ל בתשובה, ארבעה טורים השלם, עמ’ קי”ג. לפי דעה זאת, לא צריכים לכתוב שם של אביו של הגר בכלל, אבל לא מצאתי מישהו שנהג כך.
8. הרב וואקס ובאר היטב לאבן העזר קכ”ט, ס”ק ל”ה מפנים לסדר הגט ל”ד: א’; מהרשד”ם סימן ק”ח; כנסת הגדולה לאבן העזר קכ”ט הגהת בית יוסף אות קס”ה.
9. הרב וואקס מפנה לבארות מים, הלכות גיטין, סימן נ”ב; יד אהרן לר”א אלפאנדארי, אבן העזר, הגהת הטור, סימן ס”ו אות ל”ט; נווה שלום לר’ אליהו חזן, דיני כתובות ס”ג.
10. הרב וואקס מפנה למהר”י ברונא סימן רמ”ב; שו”ת רדב”ז, חלק א’, סימן ק”פ; ור’ דוד עראמה על הרמב”ם יבום וחליצה ד’:ל”ד שמסופק בדבר.
11. הרב פרנקל טוען בעקבות הרב אליעזר ולדינברג (ציץ אליעזר, חלק ו’, סימן מ”א) שציטט משו”ת בית דוד (חלק אבן העזר, סימן י’) שהשם בכתובה ובעליות לתורה אינו משפיע על השם בגט, אבל במחילה, בני אדם הם בני אדם, ואין ספק שאחד כן משפיע על השני.

ספרות

א) שמות גרים בימי קדם ובימי הביניים

אילן – Tal Ilan, “New Ossuary Inscriptions from Jerusalem”, Scripta Classica Israelica XI (1991-1992), pp. 149-159
יערי – אברהם יערי, מחקרי ספר, ירושלים, תשי”ח, עמ’ 255-245
כהן – Shaye Cohen, The Beginnings of Jewishness, Berkeley, 1999, pp. 161-162
ליאון — Harry Leon, The Jews of Ancient Rome, Philadelphia, 1960, pp. 254-256 and the Appendix
נוה — יוסף נוה, על פסיפס ואבן, תל אביב, תשל”ח, מספר 88, עמ’ 127, 131
פיגוארס – Pau Figueras, “Epigraphic Evidence for Proselytism in Ancient Judaism”, Immanuel 24/25 (1990), pp. 194-206
פראוזר — Rabbi Joseph Prouser, Noble Soul: The Life and Legend of the Vilna Ger Tzedek Count Walenty Potocki, Gorgias Press, 2005
רוט-גרסון – לאה רוט-גרסון, יהודי סוריה בראי הכתובות היווניות, ירושלים, 2001, עמ’ 134-133, 176, 185-184, 312-311

ב) שמות גרים בתשובות וספרי הלכה מודרניים

אדלר — ר’ בנימין אדלר, הנשואין כהלכתם, מהד’ ב’, ירושלים, תשמ”ה, עמ’ תקכ”ג
אלן – Rabbi Wayne Allen, Perspectives on Jewish Law and Contemporary Issues, Jerusalem, 2009, No. 18
בולקה — Rabbi Reuven Bulka, The RCA Lifecycle Madrikh, New York, 1995, pp. 60-61
ג’ייקוב – Rabbi Walter Jacob, Questions and Reform Jewish Answers, New York, 1992, No. 115
הרלו — Rabbi Jules Harlow, Likutei Tefillah: A Rabbi’s Manual, New York, 1965, pp. 74-75, 79
וגשל – הרב שאול וגשל, שערי בית הכנסת, גייטסהד, 1986, עמ’ 97, המובא אצל הרב אלן, עמ’ 92
וואקס – ר’ דוד וואקס, ספר תרי”ג מצוות שלם, לייקווד, ניו ג’רזי, תשע”ג, עמ’ 545
ווייס — ר’ יצחק יעקב ווייס, שו”ת מנחת יצחק, חלק א’, סימן קל”ו
וושובסקי – Rabbi Mark Washofsky, ed., Reform Responsa for the Twenty-First Century, Sh’eilot Ut’shuvot, Volume 2, 1999-2007, New York, 2010, pp. 85-91
לם — Rabbi Maurice Lamm, Becoming a Jew, New York, 1991, pp. 186-188
לף – Rabbi Barry Leff, “May a convert use a name other than Ploni ben/bat Avraham Avinu?”, www.rabbinicalassembly.org, CJLS, YD269:1, 2010a, (ויש שם תשובה תומכת של הרב אליוט דורף ותשובה מתנגדת של הרב מרים ברקוביץ)
עזיאל – ר’ בן ציון מאיר חי עזיאל, משפטי עזיאל, מהד’ תניינא, חלק ב’, יורה דעה, כרך ראשון, סימן נ”ט
פוליש — Rabbi David Polish, ed., Ma’agalei Tzedek: Rabbi’s Manual, New York, 1988, p. 208
פלדר – הרב גדליה פלדר, יסודי ישרון, חלק ב’, עמ’ קצ”ב = נחלת צבי, חלק א’, עמ’ קכ”ד; וראה גם עמ’ קי”ב
פרנקל – הרב דוד פרנקל, תשובה שנכתבה עבור ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל, 2001, טרם פורסמה
קליין – Rabbi Isaac Klein, A Guide to Jewish Religious Practice, New York, 1979, p. 445
רייזנר — Rabbi Avram Reisner, Proceedings of the CJLS 1986-1990, New York, 2001, p. 168
רנק ופרימן – Rabbis Rafi Rank and Gordon Freeman, Moreh Derekh: The Rabbinical Assembly Rabbi’s Manual, New York, 1998, Vol. II, J-23
שטינברג – הרב משה שטינברג, חוקת הגר, ירושלים, 1971, עמ’ כ”ב