נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
הבוקר תעלומה של כ 20 שנה נפתרה. לא הבנתי תמיד בתורתו של בעל מי השילוח בפרשת דברים על הפסוק
“וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם.” (דברים, פרק א’, פסוק 9).
למה שם כשהוא אמר את זה, בני ישראל לא הבינו את מה שהוא אומר למרות שהיה להם 40 שנה להיות ביחד ולמרות שאין אדם יודע דעת רבו אלא לאחר 40 שנה.
אבל הבוקר הבנתי, כי בפרשה שלנו כתוב פרשת בהעלתך, כתוב שמשה אומר לקב”ה:
“לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי׃” פרשת בהעלתך, פרק י”א, פסוק 14.
רק מה ההבדל בין הפרשה שלנו לבין פרשת דברים. יש רמיזה לזה בשבילי בסיפור של פסח שני כי הפסוק אומר כך:
“מי יכול לגשת לפסח שני? אדם שהוא טמא לנפש או בדרך רחוקה”. ומה זה ‘טמא לנפש’ ומה זה ‘בדרך רחוקה’?
אתם יכולים לעיין במסכת פסחים, פרק ט’ ושם המשניות הראשונות מתעסקות במה היא דרך רחוקה, עד כמה רחוק מירושלים, עד כמה רחוק מהמקדש, עד כמה רחוק מהזרה – דרך רחוקה. טמא נפש טמא למת מצווה.
ואני רוצה להציע משהו אחר בהתבסס קצת על המאור עיניים בפרשה הזו. מאור עיניים מסביר לנו שכשאנחנו מדברים עם אדם אחר, אנחנו צריכים לדבר באופן שמה שאנחנו אומרים יהיה מובן. שיוכלו לשמוע, שיוכלו להפנים, שיוכלו להתדיין עם זה, זה מבחינה של פה אל פה. לדבר באופן שהאדם מבין מה שנאמר, יכול להפנים את מה שנאמר.
הפרשה שלנו אומרת שמשה רבנו , האיכות שלו היתה שהוא דיבר פה אל פה עם הקב”ה. והשאלה היא לגבי התרגום. איך התרגום של הפה אל פה של הקב”ה יהיה פה אל פה אל בני ישראל. נראה שכאן היה הקושי. כאן נולד הקושי. ומכאן אני רוצה להבין מה היא טמא נפש ודרך רחוקה. טמא נפש זה שהדיבור לא מחייב את האדם לשמוע, ודרך רחוקה שמרחיק את האדם. כל פעם שתחשבו על ספרים נפלאים שקראתם, הרצאות נפלאות, מורים שנגעו לליבכם. מתי הרגשתם שהם לא איתכם? שהם מדברים שפה אחרת? למרות שהם מדברים את אותה שפה שאתם מדברים.
והתורה שאתם לומדים באותה שעה מהם, היא דווקא לא מביאה אתכם טוב אל הקב”ה, היא לא מחייה אתכם, היא דווקא ממיסה אתכם, חס ושלום א מרחיקה אתכם חס ושלום. לכן, “לא אוכל לבדי” קב”ה מיד ענה במעשה. אבל לאנשים זה לא היה הפה אל פה הנכון או המתאים באותו רגע. אז רגע לפני כניסתם הארץ הם לא יכלו לשמוע אותו. אני מזמינה אותנו, לגבי מורים ותלמידים שלנו, לגבי החברים שלנו, למצוא את הדרך לדבר פה אל פה, שמקרבת לא מרחיקה, שמחייה לא משמימה שהתורה שלנו לא תהיה מבחינה של טמא נפש או דרך רחוקה.
שבת שלום משכטר!