“שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי”

מילים אלה חזרו והושמעו באוזנינו שוב ושוב בשלבים שונים של חיינו. במסגרות החינוך הדתי הפך ציטוט זה למוטו מרכזי, שהמסר שלו הוא שטיפוח היופי והעיסוק במראה החיצוני הם עניינים חסרי חשיבות שלא ראוי להשקיע בהם זמן או כסף. על רקע דברים אלה מפתיע לגלות כי במקורות חז”ל קיימת דווקא התעסקות רבה בנושא היופי בכלל, והיופי הנשי בפרט. נראה כי האנושות לא כל כך השתנתה בעניין זה במרוצת אלפיים השנים האחרונות…

על חשיבותו של היופי כגורם בבחירת בת זוג אנחנו שומעים בהקשר לחגיגות ט”ו באב. המשנה (מסכת תענית ד, ח) מספרת כי בתאריך זה היו בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים, והנערים התאספו סביבן והביטו בהן רוקדות על מנת לבחור לעצמם כלה מתאימה. הבנות לבשו בגדי לבן והקפידו לשאול בגדים זו מזו, כדי לטשטש את הבדלי המעמדות ולא לבייש את מי שאין לה בגד מהודר וחדש. והנה, בזמן שרקדו, היו הבנות פונות אל הבחורים הצופים בהן ואומרות: “בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה”. הבנות מבקשות כי המראה החיצוני שלהן לא יהיה השיקול המרכזי והיחיד. הן מפנות את תשומת ליבם של הנערים לחשיבות הנישואין ולהקמת משפחה. מדבריהן ברור כי הבחורים נשאו עיניהם קודם כל ליופי.

מרכזיותו של המראה החיצוני בבחירת רעיה בתקופת חז”ל עולה גם ממקור אחר העוסק בנדרים (מסכת נדרים ט, י). במשנה מסופר על בחור שרצו לשדך לו בחורה שלא הכיר. והנה הגיעה לאוזניו שמועה כי היא מכוערת. הוא מסרב להינשא לה בשל המראה החיצוני שלה. כדי להגן על עצמו מפני התקשרות מחייבת כלשהי, הוא אף נודר נדר שלא יישא אותה לאישה. נדר בזמנם של חז”ל הוא התחייבות מילולית שלא ניתן להפר (רק בתנאים מיוחדים), ולכן הבחור משתמש בנדר כסוג של כלי שיסייע לו להגן על רצונותיו.

עוד במשנה מסופר על מקרה אחר, בו הבחור מכיר היטב את הנערה שרוצים לשדך לו, כי היא בת אחותו, אולם הבחורה אינה יפה בעיניו. ככל הנראה הופעלו עליו לחצים משפחתיים גדולים, ולמרות זאת הוא מסרב. כדי להבטיח שרצונו יתבצע, הוא נודר נדר שלא יישא אותה לאישה. כשהדבר מגיע לאוזניו של ר’ ישמעאל הוא מזמין את הנערה לביתו. המשנה מספרת כי לרבי ישמעאל היה בביתו מעין סלון יופי, בו היה דואג לעזור לכלות עניות וחסרות אמצעים. רבי ישמעאל מלביש את הנערה בבגדים יקרים, מקשט אותה בעדיים ומאפר אותה. כשהיא יוצאת, שואל רבי ישמעאל את הבחור: בני, זו הבחורה שנדרת שלא תישא לאישה? הבחור המבויש מודה שטעה. לוּ היה יודע כי בת אחותו כל כך יפה, לא היה נודר. רבי ישמעאל מוצא דרך להפר את נדרו והשניים נישאים. סוף טוב הכול טוב.

אלא שהמשנה לא מסיימת כאן. היא מוסיפה: “באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן”. לדברי רבי ישמעאל כל בנות ישראל הן נאות, אלא שלא לכולן יש את האמצעים והממון הדרוש כדי לטפח את יופיין ולאפשר לו לבוא לידי ביטוי. אלא שאמירה זו היא מרחיקת לכת הרבה יותר. המשנה מסבירה לנו מבחינה משפטית כיצד הפר רבי ישמעאל את הנדר. לדברי רבי ישמעאל, בתקופה בה העוני שולט בכל מקום, לא ניתן לנדור שלא לשאת משהי בשל המראה החיצוני שלה. זוהי אמירה גורפת החורגת הרבה מעבר למקרה היחיד שהוצג קודם לכן. רבי ישמעאל מנסה להשפיע על המציאות באמצעות שינוי החקיקה. הוא רוצה לעקור מן היסוד מצב בו אדם נודר שלא ישא אישה בשל המראה החיצוני שלה.

מהדוגמאות השונות ראינו כי גם לפני אלפיים שנה היה היופי שיקול מרכזי בבחירת רעייה. החכמים מודעים לכך, והם מנסים לשנות את המצב בכך שהם עוזרים לנערות שלא יכולות להשקיע כסף בטיפוח יופיין, וגם באמצעות חקיקה. כך ניסו החכמים להשפיע על המציאות ולהתוות דרך חינוכית לפיה היופי איננו חזות הכול.

הרצאתה של ד”ר תמר קדרי בנושא “בנות ישראל נאות הן”: על הגוף הנשי ואידאל היופי בעולמם של חז”ל” תתקיים ביום חמישי, 8.3.18 בשעה 16:00, בכנס השנתי על מעמד האישה בחברה הישראלית המשותף למכון שכטר וליד יצחק בן צבי ושייערך לרגל יום האישה הבינ”ל.