נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
-את עוסקת בהיסטוריה של מגדר ונשים בראשית היישוב, המדינה, אבל הפעם אני לוקח אותך אחורה לדמות מקראית מאוד מאוד ידועה, קסומה אפילו, מסתורית ואולי גם היא מסוכנת. בת שבע. איך את רואה את ההתפתחות של הדמות הזו מהתנ”ך ועד הפלמ”ח אולי?
-התנ”ך מפגיש אותנו, למעשה, עם שתי “בת שבעות”. בת שבע היא הבת של אליעם, בת שבע היא אשת אוריה החיתי, בת שבע תהיה פילגשו של דוד ולימים גם רעייתו, ובת שבע היא אם שלמה. במילים אחרות, אנחנו לא מוצאים את בת שבע כישות, כריבון בפני עצמה, כל הזיקה של בת שבע היא אל הגברים אליהם היא קשורה. היא קשורה אליהם בעבותות הביולוגיה, היא קשורה אליהם בעבותות החוק, אבל היא לא ישות לעצמה, ועל כך אנחנו יכולים לראות שהביקורת הפמיניסטית מכבירה ומסבירה כיצד נשים נעדרות היכולת להיות הסובייקט, והן בעצם משמשות כאובייקט. והיטב אמרת, היא אובייקט למבטו של המלך דוד. איפה אנחנו מוצאים את בת שבע? בת שבע רעיה נאמנה, נמצאת בביתה, במרחב הפרטי.
-אבל רוחצת על הגג.
-היא רוחצת, השאלה היא אם באמת על הגג, או שמא דוד, הנמצא על הגג, הוא המשקיף אליה ורואה אותה.
-כן, אבל אז לא היו טלסקופים, אני מניח, ואישה שרוחצת על הגג באזור של ארמון המלך דוד, עירומה, אולי היא עושה את זה בכוונה גם?
-השאלה מי המפרש. אחת הגישות היא שבת שבע היא באמת הפתיינית, שמשתמשת במכמני גופה, והללו נמצאו לה, כפי שמעיד על כך התנ”ך, ורוצה אולי לפתות את דוד. מאידך גיסא, אני רוצה להציע מבט אחר. יושבת אישה תמה, אשת איש, בביתה ומבצעת את הפעולה האינטימית ביותר, היא רוחצת. ומה קורה כשהיא רוחצת במרחב הפרטי בביתה? ניצב איזה גבר בעל מעמד והוא חושק בה, וכשהוא חושק בה הוא לא בא לבקש רשות, כפי שאומר לנו המקרא “וישלח דוד מלאכים וייקחה ותבוא אליו וישכב עמה”. האם בת שבע נשאלה לדעתה? האם בת שבע רוצה? אז בואו רגע ונדמיין לעצמנו את הסיטואציה. כשהמלך הכול יכול, שאיננו כפוף לחוק ולחוקה, קורא – הנתין בא. ובוודאי כשמדובר על הנתינה.
-אז זה אונס, זה מקרה אונס.
– אז כאן, קרוב לוודאי, מדובר באיזשהו סוג של הטרדה. אונס, קרוב לוודאי. פרי המעשה הזה, אנחנו יודעים, הוא ההיריון.
-אחר כך כשנתן הנביא בא לדוד המלך וממשיל לו את כבשת הרש, גם אז בעצם לא מתייחסים לבת שבע. זה רכוש, היה לאיש עני רכוש ובא העשיר וגזל ממנו את הרכוש.
-נכון. הדרכים שבהן אישה מועברת כסחורה מדגישות את מה שאמרנו בפתח דברינו, האישה איננה סובייקט, היא איננה ריבון. היא אובייקט, אובייקט למבט, אובייקט לחשק של הגבר, והגבר בעל העמדה רואה, רוצה, נוטל ולוקח.
-מה המופע השני של בת שבע בתוך הסיפור הזה?
-המופע השני של בת שבע הוא מופע שממקם את האישה המבוגרת, בעלת ניסיון החיים, שאומנם התאבלה על אוריה שמת, אבל שוב שלח דוד ולקחה. היום, במלכים א, היא נמצאת במצב אחר, היא אימו של המלך שלמה, של יורש העצר. ותראה באיזה מצב היא נמצאת עכשיו. “ותבוא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדניהו, ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כיסאו וישם כיסא לאם המלך ותשב לימינו”.
-מלכה. לא פילגש.
-מלכה. לא פילגש. היא לא רעיה של. היא אם המלך. אבל כאן בת שבע, שמתגלה כפוליטיקאית, כאישה ממולחת, כאמור חברה לנתן הנביא והם מנסים להסביר לדוד המלך: ראה נא, בשחר הימים הבטחת שבננו, שלמה, בני ובנך, שלמה, יהיה המלך…
-את חושבת שזה היה אמיתי או שהם עשו קונספירציה?
-זה נראה כקונספירציה, זה נראה כתעלול, אבל זה מלמד על ממולחותה.
-אז בעצם סיפור בת שבע יכול לשמש סיפור שאנחנו היום יכולים לקחת ממנו הרבה מחשבות ועמדות בקשר למעמד האישה.
-אמת. מפני שהוא סיפור מגוון. הוא מראה אישה בראשית חייה, כשהיא מהות ביולוגית ומושא ערגתו של הגבר, ומראה אישה בשלב מבוגר יותר בחייה כשהיא כבר בטוחה בעצמה, היא כבר לא רק או כמעט לא ישות מינית עוד וכאן היא יכולה להפגין את כישוריה, את כישורי החיים שהיא רכשה. אז יש בת שבע הצעירה, ויש את בת שבע המבוגרת. נשאלת השאלה: הורים שבחרו את השם “בת שבע” לבנותיהם, מה הם ראו לנגד עיניהם?
-הצעירה או המבוגרת?
-הצעירה או המבוגרת. האם הם ראו את בת שבע “הסינדרלה”, שהינה, מצאה מלך והיא הופכת להיות מלכה או שמא הם ראו את האישה הבוטחת בעצמה, הפוליטיקאית, שמעמדה מובטח.
פרופ' בת־שבע מרגלית שטרן היא מרצה ללימודי האישה והיהדות ולתולדות עם ישראל ועומדת בראש התוכנית ללימודי מגדר ופמיניזם במכון שכטר. פרופ' מרגלית שטרן היא היסטוריונית העוסקת בחקר נשים ביישוב ובראשית המדינה. מחקריה המגוונים עוסקים בתחומי חיים שונים של נשים והם ראו אור בבמות מחקריות בארץ ובעולם. ספרה "מהפכנית: עדה פישמן מימון – סיפור חיים" ראה אור באביב תשע"ח בהוצאת מכון בן גוריון ויד יצחק בן צבי.