המילים "מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל וּמֵת חֻמָּם גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם" מוכרות לנו משירו של המשורר נתן יונתן "נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי" (ומלחנו של צביקה פיק לשיר). למעשה, הן נכתבו לפני למעלה מאלף שנה בספרד המוסלמית כשיר יין חורפי של המשורר ר' שמואל הנגיד, מחשובי המשוררים העבריים בתקופת תור הזהב בספרד בימי הביניים.

שירו של שמואל הנגיד עוסק בחילופי העונות ובצורך בחברה אנושית בימי החורף, והוא מציע לנו להירגע בתום חומו של הקיץ, ולהתנחם מבואו של החורף בחברת מקורבינו וחברינו.
שירו של נתן יונתן, שנתפרסם בקובץ "שירים (ליאור)" בשנת 1974, נכתב כבר בשנת 1972 ונתפרסם במלואו בעיתון "דבר" בחודש ספטמבר של אותה השנה. (בניגוד לדעה הרווחת, השיר לא נכתב לאחר נפילת בנו ליאור, ואינו שיר קינה על נפילת הבן.) השיר עוסק בתיאורי השנה החולפים, בשנה העברית שמסתיימת, ובחשבון הנפש לקראת השנה החדשה ביחס לחטאים מרכזיים בסיפורי המקרא.
לאחר "מותו" של תשרי (בעיצומו של מרחשוון) ולקראת המעבר לשעון חורף הלילה, אנחנו מאחלים לכולנו חורף טוב ומנחם, חורף של שלום וביטחון, בחברת כל יקירינו, ידידינו ומבקשי טובתנו.