הרשמה לתואר שני
תרומה לשכטר
English

משואה לתקומה: סיפורם של שני מכתבים – 1938 & 1951

אנו עומדים כעת בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון ויום העצמאות. לאחר ארבע מערכות בחירות בשנתיים ולאחר התמודדות עם מגפת הקורונה במשך יותר משנה, יתכן מאוד שהרבה מאתנו עייפים ומדוכאים. במצבים כאלה רצוי להסתכל על המצב הנוכחי מתוך פרספקטיבה היסטורית. השנה, אינה ה' לידי שני מכתבים משפחתיים שאפשרו לי לעשות זאת.

ביולי 2020 קניתי במכירה פומבית בניו יורק מכתב בעברית שנשלח על ידי סבי הרב מרדכי יעקב גולינקין ז"ל מדנציג -– שהייתה אז "מדינה חופשית" בין פולין לגרמניה – למלבורן אוסטרליה, שבו הוא מחפש מקלט לחברי קהילתו שרצו לברוח מדנציג. מצד שני, באותו חודש שלח לי בן דודי מאיר גולדשטיין מכתב שלא קראתי מזמן – מכתב ביידיש ששלח אליו אבי הרב נח גולינקין ז"ל במאי 1951 לכבוד יום הולדתו הראשון. אבי בישר באותו מכתב שלמחרת הוא יקבל בדואר את אחת מאגרות החוב (Israel Bonds) הראשונות של מדינת ישראל; התברר למחרת שמדובר בבונד הראשון שהונפק על ידי מדינת ישראל!

המכתב הראשון משנת 1938 כתוב בנימה של פחד וייאוש שאין ליהודים לאן לברוח; המכתב השני משנת 1951, שנכתב כעבור 13 שנה בלבד, כתוב בנימה של צהלה ושמחה שזכינו סוף סוף למדינה משלנו לאחר כמעט 1,900 שנה של גלות ורדיפות. כשקוראים את שני המכתבים ביחד נזכרים בפתגם התלמודי (נדה ל"א ע"א): "אמר רבי אלעזר… אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו". בשנת 1938 כשסבי כתב את מכתבו היו מיליוני יהודים תקועים באירופה. הם הבינו שצריכים לברוח, אבל לא היה לאן. במאי 1951, כשאבי כתב את מכתבו, מדינת ישראל הצעירה כבר קלטה בשלוש שנותיה הראשונות 687,000 עולים חדשים – יותר מ־650,000 היהודים שהיו בארץ בשנת 1948 – ועד היום מדינת ישראל קלטה כ־3,230,000 עולים. זהו דבר ללא תקדים בהיסטוריה היהודית. אכן, "אין בעל הנס מכיר בנסו"!

אני מפרסם את שני המכתבים להלן. המכתב הראשון של סבי בעברית מופיע עם המבוא וההערות שהכנתי עבור פרסומו בכתב העת "ילקוט מורשת לחקר השואה והאנטישמיות" גיליון 101 שיופיע בקרוב. המכתב השני שנכתב בידי אבי ביידיש מופיע להלן בתרגום עברי. לאחר מכן, מופיע המקור ביידיש ולאחר מכן הערות לשני המכתבים. הצילום המלווה את המאמר הזה הוא צילום של הבונד הראשון בהיסטוריה שנרכש בידי אבי ז"ל עבור בן דודי מאיר. יהי רצון ששני המכתבים האלה ילמדו אותנו להכיר בנס המכונה "מדינת ישראל".

יום עצמאות שמח!  דוד גולינקין

* * * * *

א) מבוא למכתב הראשון

"הטרדות הנ'ל מטרידות ולוקחות את חיי ממש": מכתב מאת הרב מרדכי יעקב גולינקין מדנציג לרב יוסף ליפמן גורביץ במלבורן, המחפש מקום מקלט לבני עדתו בפברואר 1938

סבי, הרב מרדכי יעקב גולינקין ז"ל (1974-1884), נולד בחרסון, אוקראינה ולמד בישיבות בלאמזשע, בטיקטין ובלידא, שם התיידד עם הרב יצחק ריינס והפך לחבר פעיל ב"מזרחי" משנת 1913 ועד סוף חייו. הרב גולינקין כיהן כרב הראשי ואב בית דין בז'יטאמיר, אוקראינה החל משנת 1913, שם הקים ארגון "תפארת בחורים" לבני נוער ושידל את השלטונות למען הקהילה היהודית. לאחר מהפכת פברואר 1917 הוא הקים ארגון "אחדות" יחד עם הרבנים יהודה לייב צירלסון מקישינב ושלמה ארונסון מקייב. בתקופת הפוגרומים של פטליורה ברח הרב גולינקין עם אשתו חיה פריידע וארבעת ילדיהם — וביניהם אבי נח ז"ל – לווילנא. שם הוא היה פעיל מאד ב"מזרחי" אבל גם היה מבאי ביתו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי (ראו להלן), אחד מהמייסדים של אגודת ישראל. לאחר שכיהן כרב בדאקשיץ ורוזאני הוא שירת כרב הראשי ואב בית הדין של העיר דנציג בשנים הסוערות של 1936 עד 1939, ומשם כתב את המכתב המתפרסם להלן.

אבי נח ז"ל הצליח להגר לארה"ב בשנת 1938 בתור סטודנט לרבנות בישיבה אוניברסיטה ולהוציא את הוריו לארה"ב במאי 1939. יש להדגיש שסבי וסבתי לא נטשו את הקהילה. חברי הקהילה בדנציג קבלו החלטה מסודרת לעזוב בדצמבר 1938 בעקבות ליל הבדולח והסנאט של דנציג קבע שהם חייבים לעזוב עד מאי 1939. אכן, רוב חברי הקהילה עזבו עד סתיו 1941 כשהנאצים עצרו כל הגירה.(1) לאחר מאמצים כבירים, הצליחו סבי ואבי להשיג ויזות לבנות/לאחיות רבקה ורחל שנותרו בווילנא והן הגיעו לארה"ב ב-22 ביוני 1941, בו ביום שפלשו הנאצים לרוסיה. האח הבכור אליהו היה נשוי ולכן לא היה יכול לקבל ויזה לארה"ב. הוא ואשתו מרים ברחו לקזכסטן ושם נפטר אליהו ממחלות באייר תש"ד (1944) מכיוון שהסובייטים התעקשו לגייס אותו לצבא למרות מחלותיו.

לאחר שנודע בנובמבר 1942 שהנאצים כבר הרגו שני מיליון יהודים באירופה, הקימו אבי ושני חבריו ללימודים בבית המדרש לרבנים באמריקה (JTS) ארגון בשם “The European Committee” על מנת לנסות להציל את יהודי אירופה (ראו על כך להלן). גם סבי, מצדו, המשיך לנסות להציל יהודים מאירופה הנאצית. ב-6 לאוקטובר 1943, שלושה ימים לפני יום הכיפורים, הוא הפגין בוושינגטון יחד עם 400 רבנים אורתודוקסים למען הצלת יהודי אירופה. זאת הייתה המחאה היחידה בוושינגטון למען הצלת יהודי אירופה במשך כל תקופת השואה. לאחר השואה, סבי שימש כאב בית הדין של ועד הרבנים של מדינת מסצוס'טס במשך למעלה מעשרים שנה. בשנים 1969-1968 זכה אותו בית דין לפרסום רב ברחבי ארה"ב לאחר שהם פסקו שיהודי בעל אלפי דירות בבוסטון חייב לשפץ את דירותיו לטובת דייריו השחורים.(2)

הרב יוסף ליפמן גורביץ (1956-1885), הנמען של המכתב להלן, היה תלמיד מובהק של ר' חיים עוזר גרודזנסקי הנ"ל. הוא נסע למלבורן, אוסטרליה בשנת 1930 על מנת לגייס כסף עבור "ועד הישיבות" בליטא. הקהילה התרשמה ממנו ושם הוא נשאר כרב של קהילה אורתודוקסית ואב בית דין עד מותו. הוא עמד בקשר הדוק עם רבים מן הרבנים החשובים של תקופתו. לאחר השואה, הוא התכתב עם הרב יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל, על מנת להתיר עגונות.(3)

מן המכתב דלהלן של הרב גולינקין מעיזבונו של הרב גורביץ, שקניתי במכירה פומבית בניו יורק ביולי 2020, ניתן ללמוד כמה דברים חשובים על היהודים בדנציג והסביבה בפברואר 1938. יש להדגיש שהמכתב הזה נכתב לאחר פוגרום רציני שהתקיים שם באוקטובר 1937, אבל לפני האנשלוס, הסכם מינכן, וליל הבדולח שהתרחשו בין מרץ לנובמבר 1938. הרב גולינקין מעיד על "הרוח [או: הריח] של שנאת הגזע העושה שמות בעת האחרונה פה". בהמשך הוא קורא למצב "פיקוח נפשות ממש" ואומר שדם נפשות אחינו בני ישראל נמצא מתחת לאותיות מכתבו הכתוב בדיו שחור. כתוצאה, היהודים רוצים להימלט ולכן הוא כותב לרב גורביץ על מנת לקבל פרטים מדויקים על ההגירה לאוסטרליה ועל חיי היהודים שם. אכן, 3,000 יהודים עזבו את דנציג עד 1937 ועוד 2,000 עזבו בין הפוגרום הנ"ל ב-1937 וקיץ 1938. הוא גם אומר ש"השוחטים וחזנים שהנני שואל עליהם המה לא מעדתי אך מהגרים שבאו הנה". כלומר, הוא דואג לא רק לבני קהילתו אלא גם למהגרים הרבים שהגיעו לדנציג.(4)

המכתב מבטא דכאון מהמצב אבל אין הרגשה של לחץ מידי. הרב גולינקין עדיין שואל על סכנת ההתבוללות ועל המוסדות והעיתונים היהודיים במלבורן. הוא עדיין מייחל לזיווגים טובים לילדיו — בלי להעלות על הדעת מלחמת עולם והזוועות של השואה. הוא גם לא מחפש מקלט לעצמו ולמשפחתו, דבר שרק קרה, כאמור, בשנת 1939.

המכתב כתוב בעברית צחה ובסגנון רבני קלאסי, המשלב ביטויים מן המקרא ומן התלמוד. אני ציינתי חלק ממקורותיו בהערות. כנהוג בהתכתבות בין רבנים, הוא השתמש בראשי תיבות רבים, שנפתרו כאן בסוגריים מרובעים. הוא השתמש בכתיב חסר; אנו הוספנו אותיות לפי הצורך בסוגריים מרובעים. הוא משתמש לעתים קרובות בגוף שלישי כשהוא פונה לרב גורביץ כנהוג אצל רבנים אורתודוקסים עד היום.

* * * * *

            הרב                                                                                         Rabbiner

מרדכי יעקב גאלינקין          ב"ה יום א' לחדש אדר א' תרצ"ח          M. J. Golinkin 

  אבד דק"ק דנציג                                                                                     Danzig

  אדעבארגאססע Adebargasse 8a                                                                8a                                                  

    טלפון 27291                                                                                 27291  .Tel                 

‏שלום וברכה וכט'ס [וכל טוב סלה] להוד כבוד ידי'נ [ידיד נפשי] הרב הגאון המפורסם פה מפיק מרגליות שיח'[יה] כש"ת [כתר של תורה] מוהרי"ל [מורינו הרב יוסף ליפמן] גורביטש שליט"א הגאבד'ק [הגאון אב בית דין קהילת] מלבורן במדינת אוסטרלי'[ה] יצ"ו [ישמרהו צורו ויחיהו] ולכל הנלו[ו]ים אליו שלו'[ם] וברכה.

אחדשה'ט [אחר דרישת שלומו הטוב].   ידיד ורב נעלה! ימים עברו ‏ושנים חלפו מיום שנתראינו בפעם האחרון בהיות כת'ר [כבוד תורתו] אצלי בדאקשיץ.(5) במשך העת נתקבל כת'ר [כבוד תורתו] לאב'ד [לאב בית דין] במדינת אוסטרלי'[ה], למז'ט [למזל טוב] ולהצלחה מרובה, ואני נתמניתי פה למז'ט [למזל טוב] במקומו של הרב סגלביץ שהעתיק אהלו לבריסל במדינת בלגי'[ה].(6) וכל העת שהנני נמצא פה הנני טרוד ב'ה [ברוך השם] בענייני עדתי ולא לקחתי לי מועד לבקש אצל מכירי בווילנא את כתבתו של כת'ר [כבוד תורתו], ולהחליף מכתבי ידידות עמו כראוי לידידים נאמנים. אף שכמה פעמים ערגה לה נפשי(7) לשא[ו]ל בשלומו, כי מעת הכרתיו נקשרה נפשי בו,(8) והנני בטוח ש"כמים [ה]פנים לפנים".(9) והנה כעת המציא לי הגאון רח'ע [ר' חיים עוזר גרודזנסקי] שליט"א ‏את [כתב]תו של כת'ר [כבוד תורתו], והנני פונה אליו בעניין בלתי נעים מאוד. וזה הדבר: בטח יודע כת'ר [כבוד תורתו] מהרוח(10)  של שנאת הגזע העושה שמות בעת האחרונה פה, מה שאין להעלות על הגליון. ואחב'י [ואחינו בני ישראל] נמצאים בצרה ומצוקה בלי שום מקום מנוס לה[י]מלט. ועלה ברעיון בני עדתנו ויעצוני שאפנה לכת'ר [לכבוד תורתו] בשאלה ובקשה כאחת, להשתדל ‏ולהיו[ו]דע על נכון ולהודיעני בפרטרט [בפרוטרוט] מה המה אופני האפשרויות לכה'פ [לכל הפחות] לאחדים אם לא למרובים מאחב'י [מאחינו בני ישראל] לה[י]כנס ולכלכל את נפשותיהם במדינתו. כי לעת כזאת(11) שכל השערים ננעלים בשביל הגירה כללית, אין ל[ו]ותר אף על הגירה של שום יחיד. — הידיעות של חברת הגירה ״היאס״ [HIAS] הנן כלליות ורשמיות יותר מדאי [מדי]. ועלינו לדעת בפרטיות דברים ודרכים המתאימים ליחידים ‏שאין ללמדם מן הכלליות. למשל: אם ישנה האפשרות לה[י]כנס שמה לצעירים בתר [בתור] תלמידי איזה אוניורסיטה או סמנריום. ואם נמצאו שמה סטיפנדיום [סטיפנדיה] לכלכלתם(12) או ימצאו שמה קה[י]לות או יחידים נדיבי לב שידאגו לכלכלתם טרם יספיקו למצ[ו]א מעמד לפרנס א'ע [את עצמם].

II. מה המה הסיכוי[י]ם הנשקפות לסוחרים ולבעלי מלאכה, ואם יש מקום למורים [ל]עברית ולחזנים ושוחטים וכדומה מהמשרתים בקודש. כן עלינו לדעת מה המה הסיכוי[י]ם לבעלי הון, ומה הסכום הנחשב במדינתו ל"הון". —- השוחטים וחזנים שהנני שואל עליהם המה לא מעדתי אך מהגרים שבאו הנה.

III. בדרך כלל יודיעני כת'ר [כבוד תורתו] מצב היהודים שמה בחומר וברוח אם כדאי לי[י]עץ לאנשי עדתי לדחוק א'ע [את עצמם] לה[י]כנס שמה. מה הוא מצב ההתבוללות שמה, אם אין ח'ו [חס וחלילה] סכנה נשקפת לנו מההתבוללות? ואם ישנם במדינתו כל אותן המוסדות הנצרכות לאחב'י [לאחינו בני ישראל] החרדים,(13) כמו: מקוואות, ת'ת [‏תלמודי תורה], ובשר כשר, בכל הקה[י]לות או אך באיזה מהן? ואם ישנם ע[י]תונים עברים או יהודיים [=ביידיש] עפ'י [על פי] רוח לאומי לכה'פ [לכל הפחות] ואם אין? ואם ישנם סיכוי[י]ם שהק[י]בוץ היהודי יתפתח ברוח לאומי-דתי? דעתו ועצתו.

IV. כל פרטי אופני ותנאי הכניסה, למי יש לפנות? והסכום כסף שיש להכניס? ואם ישנן מוסדות צ[י]בוריות במדינתו שיש לפנות אליהן בכל דבר הקשה? ומה כתבותיהן?

אקווה כי כת'ר [כבוד תורתו] יסלח לי על הטריחי אותו בעניין כה קשה, כי יבין כי לא מרוע לבי הנני עושה זאת, אך ההכרח של מצב בני עדתי יכריחני לזאת, ואל יחשוב כת'ר [כבוד תורתו] שדברי הנכתבים פה כתובים בדיו שחור כמו שנראים למראה עין. האמת היא שלו נתנה רשות לעין לראות ולעט לכתוב הי'[ה] רואה את דם נפשות אחב'י [אחינו בני ישראל] המפרפר בין החיים, ‏תחת האותיות הנ'ל ובין השיטין. בטח הי'[ה] כת'ר [כבוד תורתו] פה ויודע איך חיו אחינו פה בשלוה  ובריו[ו]ח ואיך החזיקו להבאים הנה לבקש מזרתם. ועתה נהפכו מליונירים ועשירים לאביונים ועניים, בין לילה.

—- יותר אין בי כוח לכתוב. במכתבו אלי בבקשה להודיעני על דבר חייו ובריאותו ומצבו הפרטי. איך עלתה בידו לכונן א'ע [את עצמו] ואת עניני עדתו בחומר וברוח? כי אתעני[י]ן לדעת זאת. איפה נמצאים כל ב'ב [בני ביתו]? כמדומני שאחד מבניו הי'[ה] זה לא כבר בווילנא עדיין. מדוע? ומה היא הס[י]בה שלא הכניסו עמו?  —-

ע'ד [על דבר] מצבי אני אוכל להודיעו כי שני בני גמרו האוניורסיטה, ושני בנותי, האחת גמרה את האוניורסיטה והשני'[ה] הגמנזיום.(14) והנני מצפה ומי[י]חל כעת שישלח ה׳ להם זווגים טובים. ולע'ע [ולעת עתה] הטרדות הנ'ל מטרידות ולוקחות את חיי ממש. ה׳ ירחם.

בבקשה להחיש בתשובתו, כי כל שעה ושעה היא פקוח נפשות ממש.

ידידו המוקירו באמת כערכו הרם ומברכו בכט'ס [בכל טוב סלה] ביחד עם רעי[י]תו הרבנית הכבודה. הרב מרדכי יעקב גולינקין חופ'ק [חונה פה קהילתנו]

[ובפינה הימנית התחתונה באלכסון:]  ד'ש מרעיתי ומכל ב'ב [בני ביתי].

* * * * *

ב) מבוא למכתב השני מאת הרב נח גולינקין ז"ל אל אחיינו מאיר גולדשטיין

אבי, הרב נח גולינקין ז"ל (2003-1913), נולד בז'יטומיר אוקראינה והתחנך בווילנא וסביבותיה. בין השאר הוא למד בישיבת ראמיילעס יחד עם חיים גראדע, שהפך במרוצת הזמן לסופר יידי ידוע. לאחר שסיים אבי את לימודיו במשפטים בווילנא, הוא השיג ויזה כאמור ללמוד בישיבה אוניברסיטה בניו יורק בשנת 1938 מכיוון שהוא הבין שאין עתיד ליהודים באירופה.

הוא התחיל ללמוד לרבנות ב-JTS בניו יורק בשנת 1941. לאחר שהודיעו בנובמבר 1942 ששני מיליון יהודים כבר נרצחו על ידי הנאצים, הוא ושני חברים ב-JTS הקימו ארגון המכונהThe European Committee על מנת לנסות להציל את יהודי אירופה שנותרו. הם ארגנו כנס בפברואר 1943 בהשתתפות מאות סטודנטים מ-13 מוסדות לרבנות ולכמורה מרחבי ניו יורק. בימי  "הספירה" של אביב 1943, הם ארגנו מאות עצרות ותפילות של יהודים ונוצרים ברחבי ארה"ב על מנת להודיע לציבור הרחב מה קורה באירופה ולדרוש מממשלת ארה"ב להציל יהודים. לבסוף, בעקבות הלחץ שלהם, של "קבוצת ברגסון" ואחרים נאלץ הנשיא רוזוולט להקים את ה-War Refugees Board בינואר 1944 ואותו ארגון הציל כ-200,000 יהודים, בעיקר בהונגריה.

אבי שימש כרב קהילתי בין השנים 1986-1944 – בארלינגטון וורג'יניה, נוקסוויל טנסי, וקולומביה מרילנד – ובו-זמנית היה פעיל מאד בארגונים ציוניים, במאבק על שוויון זכויות לשחורים, ובמאבק לשחרור יהודי ברית המועצות. לאחר שהוא יצא לגמלאות, הוא הקדיש את כל זמנו ללמד מבוגרים לקרוא את הסידור בעברית יחד עם אמי דבורה ז"ל. עד מותו בשנת 2003 כ-200,000 יהודים אמריקאים וקנדים למדו לקרוא את הסידור בעזרת שלושת ספריו ויש בתי כנסת שמשתמשים בספריו עד היום.(15)

המכתב למטה נכתב ביידיש בג' אייר תשי"א, 9 במאי 1951, יום אחד לפני יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל שנחגג באותה שנה בד' אייר בגלל שבת. אבי שימש אז כרב בארלינטון וורג'יניה על יד וושינגטון הבירה. מכיוון שהוא היה פעיל מאד בארגונים ציוניים ובקשר הדוק עם השגרירות הישראלית נודע לו שמדינת ישראל עומדת להנפיק את הבונדס הראשונים. הוא קנה בונד לכבוד יום הולדתו הראשון של אחיינו מאיר ושיגר לו מכתב ביידיש המסביר את חשיבות העניין. כפי שמשתמע מן המכתב, הוא ידע שהוא קנה אחד מן הבונדס הראשונים אבל הוא לא ידע שזה הבונד הראשון; זה התברר רק כשזה הגיע בדואר. המכתב מופיע להלן בתרגום עברי ולאחריו המקור ביידיש. יהי זכרו ברוך!

* * * * *

Arlington Jewish Center

2920 Lee Boulevard

Arlington, Virginia

  Rabbi                                                                                                                                                    Telephone   

 Noah Golinkin                                                                                                                             CHestnut 5305   

ב"ה ג' אייר תשי"א [9 במאי 1951]

ישראל מאיר המתוק!

מחר הוא יום הולדתך.

פניך המאירות תארנה יותר מתמיד. חיוכך הנחמד ימלא את הבית בשמחה.

[יהי רצון] שהנשמה'לע שלך תגדל ותאיר ותביא שמחה לאבא-אמא, סבא-סבתא ולדודך נח ולדודתך רחל.

[יהי רצון] שהיא תאיר את העולם היהודי עם חכמה גדולה וטובה עמוקה ושתהיה ברכה לכולם, גדול וקטן.

מחר תקבל דרך הדואר "בונד" מן המדינה שלנו שעליה חלמנו, מישראל. היום הוא היום הראשון שבו יתחילו בעולם למכור "בונדס" של המדינה היהודית ואתה תהיה בין הראשונים  לקבל בונד קדוש מארץ הקודש, שיקשור את חייך הצעירים עם החלום הגדול המתגשם של עשרות דורות יהודיים.

אתה נולדת בעידן גדול, וכשאתה גדל, ישמש לך הבונד כאחד מן הסמלים של הקשר שלך [למדינת ישראל] ושל גידולך.

הדוד שלך נח

המנשק את עצמותיך הקטנות באהבה.

* * * * *

המכתב המקורי ביידיש

ב"ה ג' אייר תשי"א [9 במאי 1951]

זיסינקער ישראל מאירקע!

מארגן איז דיין געבורטסטאג.

דיין ליכטיקער פנימעל וועט לייכטן מער ווי אלעמאל. דיין ליבליכער שמייכעלע וועט אנפילן די הויז מיט פרייד.

זאל  דיין נשמה'לע וואקסן און לייכטן און בריינגען פרייד צו טאטע-מאמע, באבע-זיידע און צו דיין אנקעל נח און טאנטע רחל.

זאל עס באשיינען די יידישע וועלט מיט גרויס חכמה און מיט טיפער גוטסקייט און זאלסט]ו[ זיין א בענטשונג ביי אלעמען, גרויס און קליין.

מארגן וועסטו קריגן דורך פאסט א "באנד" פון אונזער אויסגעטרוימטער מדינה פון ישראל. היינט איז דער ערשטער טאג ווען מ'האט אין דער וועלט אנגעהויבן פארקויפן באנדס פון דער יידישער מדינה און דו וועסט זיין פון די ערשטע צו קריגן א הייליקן באנד פון הייליקן לאנד, וועלכער וועט פארבינדן דיין יונגען לעבן מיטן גרויסן פארווירקליכטן חלום פון צענדליקער יידישע דורות.

דו ביסט געבוירן געווארן אין א גרויסער צייט, און דו ווועסט אויסוואקסן א גרויסער מענטש, זאל דער "באנד" דינען דיר פאר איינעם פון די סימבאלן פון דיין פארבינדונג און דיין וואקסן.

דיין אנקעל נח

וואס קושט דיר דיין ביינדעלע און יעדן אבר מיט ליבשאפט.

הערות

1) ראו Gershon Bacon, “Danzig Jewry: A Short History” in: Danzig 1939: Treasures of a Destroyed Community, Detroit, 1980, p. 34. אני מודה לפרופ' גרשון בקון ששלח לי תדפיס של מאמרו החשוב המבוסס על הספרות על תולדות יהודי דנציג.

2) על הרב מרדכי יעקב גולינקין, ראו מה שכתבתי ב-Encyclopaedia Judaica, second edition, 2007, Vol. 7, p. 740; Rafael Medoff and David Golinkin, The Student Struggle Against the Holocaust, Jerusalem, 2010, pp. 97-102, 121-123. על מאמציו של הרב נח גולינקין להציל את יהודי אירופה בתקופת השואה ראו רפאל מדוף ב-EJ, שם, עמ' 741-740; את כל הספר של מדוף וגולינקין; וראו להלן.

3) על הרב יוסף ליפמן גורביץ, ראו Sam Lipski [and Rabbi Ronald Lubofsky], “Chalk and Cheese – Rav Gurewicz et Amicorum” in: Anna Rosner Blay, editor, Eshkolot: Essays in Memory of Rabbi Ronald Lubofsky, Melbourne, 2002, pp. 32-46. אני מודה לסם ליפסקי שהואיל בטובו לשלוח לי תדפיס של המאמר. לגבי מאמציו של הרב גורביץ להתיר עגונות לאחר השואה, ראו צבי שיימן, "כך הותרו הניצולות שהפכו לעגונות לאחר השואה", חדשות סרוגים, 24.4.17; הרב יצחק הרצוג, פסקים וכתבים, כרך ו', ירושלים, תשנ"ו, סימן נ"ה.

4) ראו ב-EJ, s.v. Gdansk, Vol. 7, col. 348 ובמיוחד בקון הנ"ל, עמ' 33.

5) הרב גולינקין כיהן כרב בדאקשיץ מסוף שנות העשרים ועד תחילת שנות השלושים, והרב גורביץ היגר למלבורן בשנת 1930. כלומר, שניהם לא התראו במשך שמונה שנים לפחות.

6) על פעילותו של הרב יעקב סגלוביץ' בדנציג בין השנים 1933-1923, ראו בקון הנ"ל, עמ' 32-31.

7) מליצה על פי תהלים מ"ב, ב': "כן נפשי תערג אליך אלהים".

8) מליצה על פי בראשית מ"ד, ל': "ונפשו קשורה בנפשו".

9) סוף הפסוק: "כן לב האדם לאדם" — משלי כ"ז, י"ט.

10) אולי כתוב: "מהריח".

11) מליצה על פי אסתר ד', י"ד: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

12) בתחתית העמוד כתוב Verte  (?) והכוונה כנראה ל-verso: הפוך את הדף.

13) "חרדים" כאן פירושו "דתיים" או אורתודוקסים, לא אולטרה-אורתודוקסים כמו בימינו.

14) אליהו, נח ורחל סיימו אוניברסיטה; רבקה סיימה גימנזיום.

15) על אבי ז"ל ראו מה שרשום לעיל, הערה 2 וכן את ההספד שפרסמתי עליו: David Golinkin, Insight Israel: The View from Schechter, Jerusalem, 2003, pp. 157-167.

הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטר - ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות ופרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר. פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה, המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים. הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים


    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    דילוג לתוכן