נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
עשה לך רב
שנה י’, מספר 3
אדר ב’ תשפ”ד
מאת החזן אברהם גולינקין והרב דוד גולינקין
לעילוי נשמת מורינו
הרב אברהם בהר”ן ז”ל (1995-1935)
שלימד את תלמידיו
חלק מסודות הלוח העברי
הרב אברהם בהר”ן ז”ל היה מורה דינמי וכריזמטי שלימד אותנו ב”ישיבת בית יהודה” בוושינגטון בין השנים 1968-1965. הוא העביר לתלמידיו הבנה של לוח השנה היהודי, בצורה ברורה וקלה להבנה. הנוסח הראשוני של תשובה זו נכתב על ידי אחי החזן אברהם גולינקין כדרך להעביר את הידע החשוב הזה לכמה שיותר יהודים, כדי שירגישו בבית עם לוח השנה שלנו. לאחר מכן, אני הוספתי מקורות, סעיף על הלוח הבבלי, וביבליוגרפיה. ד”ג
* * *
א) דילמת הלוח היהודי
הלוח האזרחי מבוסס על שנת השמש, המורכבת ממחזור אחד של כדור הארץ סביב השמש. הלוח היהודי הוא lunisolar — כלומר, ירחי-שמשי: השנים עוקבות אחר השמש ועונות השנה, ואילו החודשים עוקבים אחר שנת הירח, המורכבת משנים-עשר מחזורים של הירח סביב כדור הארץ.
בלוח האזרחי, שנת שמש מכילה כ-365.25 ימים, ואילו בלוח היהודי, שנת ירח בת 12 חודשים מכילה כ-354.33 ימים (רמב”ם ו’, ד’; א”ת, לוח, הערות 343-340).
מה עושה הלוח היהודי כדי להתמודד עם העובדה ששנת הירח מפגרת אחר שנת השמש בכ-10 ימים, 21 שעות כל שנה (רמב”ם, שם)?
אפשרות אחת היא לא לעשות כלום, לאפשר למצב הזה להימשך, ללא כל התערבות — ולתת לכל החגים שלנו לגלוש בין עונות השנה. אכן, זה מה שהמוסלמים עושים. הם עוקבים אחר לוח השנה הירחי בלבד. התוצאה היא שחודש רמדאן נודד בעונות השנה. במילים אחרות, רמדאן יכול ליפול בכל עונה בשנה וחודש נתון עובר את כל מחזור העונות פעם ב-33 שנה לערך.
אבל אבותינו החליטו שהם צריכים להתאים את לוח השנה הירחי לעונות השנה. למה?
ההסבר הפופולרי ביותר הוא שהתורה אומרת “שמור את חודש אביב ועשית פסח לה’ אלהיך” (דברים ט”ז, א’). כמה מקורות חשובים (מכילתא בא, פרשה ב’, מהד’ הורוביץ-רבין, עמ’ 8; ראש השנה כ”א ע”א; רמב”ם ד’:א’; א”ת, אביב, הערה 3) אומרים שפסוק זה הוא ציווי להוסיף חודש לפני פסח על מנת לוודא שקרבן פסח יוקרב ב”אביב”, השם המקראי לחודש ניסן, כלומר באביב. או כפי שמסביר הרמב”ם: “ומפני מה מוסיפין חודש זה? מפני זמן האביב, כדי שיהא הפסח באותו זמן, שנאמר: “שמור את חודש אביב [ועשית פסח לה’ אלהיך]” – שיהיה חודש זה בזמן האביב. ולולא הוספת החודש הזה, הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים”. אכן, חלק מן הפוסקים שמנו את תרי”ג המצוות ראו בכך מצוות עשה.
הקשר בין פסח לחודש אביב מודגש גם בשמות י”ג:ד’-ה’, כ”ג:ט”ו, ול”ד:י”ח. למעשה, פרשיות התורה הכוללות את ההוראה לחגוג את חג הפסח באביב היו כה חשובות, שקוראים בהן בציבור בימי הפסח.
ברם, למאירי (פרובנס, 1316-1249) יש גישה רחבה יותר. הוא מדגיש ב”בית הבחירה” לראש השנה כ”א ע”א (מהד’ סופר, עמ’ נ”א): “ואנו צריכים למנות ללבנה ולהשוות חשבון שלה עם חשבון החמה, כדי שיהא פסח שלנו בזמן האביב וסוכות שלנו בזמן האסיף”. במילים אחרות, אם לוח השנה לא היה מתואם, כל שלושת הרגלים החקלאיים היו נופלים לעתים בעונה הלא נכונה. חג השבועות, המכונה “יום הביכורים” (במדבר כ”ח:כ”ו), היה חל בכל עונה בשנה, וחג הסוכות, המכונה “חג האסיף” (שמות כ”ג:ט”ז; ל”ד:כ”ב וראש השנה י”ג א’), היה חל בכל עונה בשנה.
ב) הפתרון – עיבור השנה
בעוד שהלוח האזרחי מוסיף יום אחד בשנה מעוברת, הלוח היהודי מוסיף חודש שלם בשנה מעוברת. זה נעשה כל שנתיים-שלוש, כדי לפצות על חודש מלא שהלוח שלנו מפגר אחרי הלוח האזרחי במהלך 3 שנים — כ-11 יום בשנה כפול 3 שנים = 33 ימים (ראו רמב”ם א’, ב’).
אנו מכניסים את החודש המעובר הזה, החודש ה-13, ללוח השנה שלנו אחרי אדר, שהוא החודש השנים-עשר בשנה (ראו אסתר ג’:ז’) ולפני ניסן, שהוא החודש הראשון בשנה (ראו שם).
לחודש המעובר לא ניתן שם משלו. מכיוון שהחודש המעובר מוכנס אחרי חודש אדר, הוחלט שהחודש המעובר ייקרא אדר שני או אדר ב’. אכן, מונח זה מוזכר במשנה מגילה א’:ד’ ובתוספתא מגילה א’:ו’ (מהד’ ליברמן, עמ’ 345).
תהליך זה של הוספת חודש נקרא “עיבור השנה” (משנה מגילה א’:ד’; נדרים ח’:ה’; סנהדרין א’:ב’; ערכין ט’:ג’ ועוד).
ג) באלו שנים יש חודש מעובר?
עד שנת 359-358 לספירה לא היה לוח שנה קבוע. החודשים המעוברים נוספו על ידי הנשיא והסנהדרין כדי לשמור על התאמה בין שנות הירח והשמש. המקורות העיקריים של חז”ל על עיבור השנה מצויים בתוספתא סנהדרין פרק ב (מהד’ צוקרמנדל, עמ’ 418-416); ירושלמי סנהדרין פרק א’, י”ח ע”ד; בבלי סנהדרין י”א ע”א-י”ב ע”א; בבלי ראש השנה כ”א ע”א; וסוכמו אצל הרמב”ם ד’:ב’-ז’, י”ז.
ברייתא אחת אומרת: “על שלושה סימנין מעברין את השנה: על האביב [ראו לעיל], ועל פירות האילן ועל התקופה [שחג הפסח יחול בתקופה של אביב]”.
ברייתא אחרת קובעת: מעברין את השנה “מפני הדרכים ומפני הגשרים [כדי לאפשר לעולי הרגל לעלות לירושלים], ומפני תנורי פסחים [שצריכים להתייבש בשמש לפני פסח], ומפני גלויות ישראל שנעקרו ממקומן [שהתחילו לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים]”.
ברייתא שלישית קובעת: “אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים [כדי לאפשר להם לגדול מספיק כדי לשמש לקרבן פסח], ולא מפני הגוזלות שלא פירחו [שצריכים אותם לקרבנות מסוימים]. אבל עושין אותן סעד לשנה [כסיבה נוספת לשלוש הסיבות העיקריות שנמנו לעיל]”.
ברייתות אלו אף שמרו על שתי אגרות בארמית מאת הנשיאים רבן גמליאל ורבן שמעון בן גמליאל המסבירות ליהודי התפוצות שהסנהדרין החליטה לעבר את השנה מהסיבות הבאות.
לבסוף, קטע נוסף במסכת סנהדרין (י”ח ע”ב) מספר שחז”ל שמעו פעם שלושה רועי בקר דנים באיזה מזג אוויר מאפיין את אדר, ואם מזג האוויר הזה לא מתרחש, אין זה באמת אדר. כתוצאה מכך עיברו החכמים את השנה והוסיפו אדר ב’.
אולם, במאה הרביעית לספירה הידרדר מצבם הפוליטי של היהודים בארץ ישראל. רב האי גאון (נפטר 1038) מספר (א”ת, לוח, הערות 32-31) שכתוצאה מכך, בשנת 359-358 לספירה, תיקן הנשיא הלל השני את הלוח היהודי. לאחרונה, מחקר המבוסס על הגניזה הקהירית ומסמכים נוספים גילה שתהליך תיקון לוח השנה נמשך למעשה עד שנת 840 לערך (ראו שר-שלום). תיקון הלוח על פי חשבון מכונה לעתים “סוד העיבור” (ראו רמב”ם י”א:ד’ וא”ת, לוח, הערות 8-7). תיקון הלוח איפשר ללוח היהודי לפעול על “טייס אוטומטי” לנצח. לוח זה קבע את מחזור 19 השנים, המכונה “מחזור קטן”. כלומר, יש 7 שנים מעוברות כל שנתיים או שלוש בכל מחזור של 19 שנים. זה מבוסס על התפיסה ש-235 חודשי ירח שווים ל-19 שנות שמש (א”ת, לוח, הערה 345; והשוו לרמב”ם ו’:י’-י”א; י’:א’).
שנות העיבור במחזור של 19 שנים תהיינה תמיד השנים הבאות: 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19 של המחזור. נהוג לזכור את השנים האלו דרך ראשי התיבות: גו”ח אדז”ט.
לצורך התמצאות, השנה הראשונה של מחזור 19 השנים הנוכחי הייתה תשע”ז (2017-2016). אנו נמצאים כעת בשנת תשפ”ד (2024-2023), שהיא השנה ה-8 של מחזור 19 השנים. לכן השנה היא שנה מעוברת.
בהתבסס על הדפוס החוזר דלעיל, ארבע השנים המעוברות הבאות במחזור של 19 השנים הנוכחי תהיינה:
שנה 11 – תשפ”ז (2027-2026);
שנה 14 – תש”ץ (2030-2029);
שנה 17 – תשצ”ג (2033-2032);
שנה 19 – תשצ”ה (2035-2034).
ד) המקורות הבבליים של הלוח היהודי
במקרא, החודשים מוזכרים לעתים קרובות במספר ולא בשם (למשל, זכריה ז’:ג’-ד’; ח’:י”ט). עם זאת, ארבעה חודשים מוזכרים בשמותיהם הכנעניים בספרים הקדומים של המקרא:
אביב, החודש הראשון: שמות י”ג:ד’-ה’, כ”ג:ט”ו, ל”ד:י”ח; דברים ט”ז:א’;
זיו, החודש השני: מלכים א’ ו’:א’, ל”ז;
איתנים, החודש השביעי: מלכים א’ ח’:ב’;
בול, החודש השמיני: מלכים א’ ו’:ל”ח.
כאשר שבו היהודים לארץ ישראל מגלות בבל החל משנת 516 לפנה”ס, הם הביאו איתם את הלוח הבבלי שכלל את שמות החודשים, ואת מחזור 19 השנים לעיבור השנה. אכן, העובדה הראשונה נאמרת במפורש בתלמוד הירושלמי (ראש השנה א’:ב’, נ”ו ע”ד): “דאמר רבי חנינא: שמות חדשים עלו בידם מבבל”.
להלן שמות החודשים הבבליים ומקבילותיהם העבריות, יחד עם אזכורם בספרי המקרא המאוחרים יותר:
ניסנו — ניסן: נחמיה ב’:א’; אסתר ג’:ז’
אייארו — אייר
סימנו — סיון (מ = ו בשפות שמיות רבות): אסתר ח’:ט’
דו’אוזו — תמוז (זה החודש היחיד עם שם שונה)
אבו – אב
אולולו – אלול: נחמיה ו’:ט”ו
תשריתו – תשרי
ארחסמנו – מרחשוון (ראו להלן)
כסלימו – כסלו (מ = ו כנ”ל): נחמיה א’:א’; זכריה ז’:א’
טבתו – טבת: אסתר ב’:ט”ז
שבטו – שבט: זכריה א’:ז’
אדרו – אדר: עזרא ו’:ט”ו ושמונה פעמים במגילת אסתר.
אכן, טבלה זו עוזרת להסביר את שמו של חודש מרחשוון. ההסבר הדרשני המקובל הוא שחשוון הוא “מר” מכיוון שאין בו חגים. ברם, משה קוסובסקי ז”ל, המחבר המלומד של הקונקורדנציה לתלמוד הירושלמי, הסביר לי בשנת 1978 ש”ארחסמנו” פירושו “ירח שמיני”. “מרחשוון” הוא פשוט שיכול אותיות של “ארחסמנו” הבבלית מכיוון ש”וו” ו”מ” מתחלפות בשפות שמיות. אכן, הסבר זה הוצע לראשונה על ידי נוריס ושריידר לפני שנת 1877 (ראו עפשטיין).
עם זאת, העם היהודי לא אימץ את הלוח הבבלי כמות שהוא. כך, למשל, במחזור 19 השנים הבבלי, רוב השנים המעוברות מוסיפות אדרו שני, אבל בשנה ה-17 למחזור מוסיפים אולולו שני. הבדל זה בינינו לבין הלוח הבבלי נרמז בקטע סתום בראש השנה ל”ב ע”א (ומקבילות), שהסברתי כבר בשנת 1988 (ראו גולינקין 1988). התלמוד קובע שם בשם רבי חנינא בר כהנא: “מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר”. ההסבר המקובל הוא שחודש אלול חייב להיות תמיד “חודש חסר” של 29 יום ולא “חודש מלא” של 30 יום. ברם, בעקבות הצעה שהעלו בן ציון וכולדר ודוד ויסברג בשנת 1971, אני חושב שמשפט זה התכוון לכתחילה לומר שמימות עזרא ואילך אין מוסיפים אלול ב’ בשנה מעוברת! אכן, הם מצטטים גם את סנהדרין י”ב ע”א, שם ברייתא קובעת ש”אין מעברין את השנה לפני ראש השנה [כלומר, באלול]… ואף על פי כן, אין מעברין אלא אדר”. במילים אחרות, למרות שאימצנו את הלוח הבבלי ומוסיפים 7 שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנה, אנחנו מוסיפים רק אדר ב’ — ולא אלול ב’ כמו הבבלים.
ואם תאמר, איך יכולנו לשאול את לוח השנה שלנו מהבבלים!? יש לומר שהעם היהודי מעולם לא חי בחלל ריק. תמיד שאלנו והתאמנו חוקים ומנהגים מעמים אחרים. כפי שהראיתי במקום אחר (גולינקין 2006), הדוגמא המפורסמת ביותר היא זו של סדר ליל פסח ששאלנו מהסימפוזיון ההלניסטי. הצורה נשארה זהה, אבל התוכן השתנה לחלוטין. וכך זה בלוח השנה שלנו. אימצנו את הלוח הבבלי הירחי-שמשי על מנת לוודא שפסח חל באביב, שבועות בזמן הביכורים וסוכות בזמן האסיף. אימצנו גם את שמות החודשים. אבל כשהלל השני ראה שהסנהדרין כבר לא יכולה לעבר את השנה, הוא תיקן את מחזור 19 השנים על בסיס הלוח הבבלי, אך הוא אינו זהה ללוח הבבלי.
ד) התקווה
לוח השנה היהודי שהשיק הלל השני בשנת 358-359 לספירה עזר לשמור על אחדות עם ישראל ה”מפוזר ומפורד בין העמים” במשך 1666 שנים. יהי רצון שזה ימשיך לעשות זאת, לנצח!
אברהם גולינקין ודוד גולינקין
קולומביה, מרילנד וירושלים עיר הקודש
י”ח באדר ב’ תשפ”ד
ספרות
א) פוסקים
רמב”ם, הלכות קידוש החודש
ב) ספרות אחרת*
אייזנשטיין – י”ד אייזנשטיין, אוצר ישראל, חלק שביעי, ניו יורק, 1913-1907, עמ’ 311-306, ערך “עבור שנים”
א”ת, אביב – אנציקלופדיה תלמודית, כרך א’, ירושלים, תשל”ג, טורים נ”ב-נ”ה, ערך “אביב”
א”ת, לוח — אנציקלופדיה תלמודית, כרך ל”ו, ירושלים, תשע”ו, טורים ע”ה ואילך, ערך “לוח השנה”
גולינקין 1988 – דוד גולינקין, פרק יום טוב של ראש השנה בבבלי…, עבודת דוקטור, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק, 1988, עמ’ 60-59
סגל – יהודה בן-ציון סגל, אנציקלופדיה מקראית, חלק ח’, ירושלים, תשמ”ב, טורים 209-203, ערך “שנה”
עפשטיין – אברהם עפשטיין, “מרחשון/ארח-שמנא”, בתוך: מקדמוניות היהודים, מהד’ ב’, ירושלים, תשכ”ה, עמ’ 28-22
פיעטרושקא — שמחה פיעטרושקא, יידישע פאלקס-ענציקלאפעדיע, כרך ב’, מאנטרעאל, 1943, טורים 659-656, ערך “קאלענדאר” (יידיש)
שר-שלום – רחמים שר-שלום, “מתי נוסד הלוח העברי?”, סיני ק”ב (ניסן-אייר תשמ”ח), עמ’ כ”ו-נ”א
Anchor – The Anchor Bible Dictionary, Vol. 1, New York, 1992, pp. 810-820, s.v. Calendars
Britannica – The New Encyclopaedia Britannica, 15th edition, Macropedia, Volume 3, Chicago, 1979, pp. 599-612, s.v. Calendar
EJ – Encyclopaedia Judiaca, Vol. 5, cols. 43-53 = second edition, Vol. 4, pp. 354-359, s.v. Calendar
Golinkin 2006 – “The Origins of the Seder”, Insight Israel: The View from Schechter, second series, Jerusalem, 2006, Chapter Nine, pp. 68-76
JE – The Jewish Encyclopedia, Vol. III, New York, 1902, pp. 498-508, s.v. Calendar, History of; Calendar
Spier – Arthur Spier, The Comprehensive Hebrew Calendar, third edition, New York, 1986
Wacholder and Weisberg – Ben Zion Wacholder and David Weisberg, “Visibility of the New Moon in Cuneiform and Rabbinic Sources”, HUCA 42 (1971), pp. 237-238
* יש ספרות ענפה על הלוח היהודי. ניתן למצוא מקורות וספרים רבים דרך המאמרים הנ”ל.
הרב פרופ' דוד גולינקין הוא נשיא שוחרי עמותות שכטרֲ – ארגון ללא מטרת רווח אשר מטרתו גיוס כספים למכון שכטר, נשיא בדימוס של מכון שכטר למדעי היהדות, פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר ויו"ר עמותת מדרשת שכטר.
פרופ' גולינקין הוא אחד מהוגי הדעות המובילים בתנועה הקונסרבטיבית (מסורתית) ומחבר פורה המבקש לקדם את הגישה היהודית בעידן המודרני בתוך הפרמטרים של ההלכה. הוא ייסד את המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר במטרה לפרסם ספרים העוסקים בהלכה שימושית. כמו כן, הוא המנהל של המרכז לחקר האישה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האישה בהלכה ותשובות וספרי הלכה שנכתבו בידי נשים.
הודות לפעילותו הבלתי פוסקת בתחום ההלכה הוא נעשה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנועה, שאף זכה לכבוד מצדם של חוקרים אורתודוקסיים.