חודש אדר הוא החודש השנים עשר בלוח השנה העברי. השם “אדר” מופיע בתנ”ך רק בתקופת בית שני (אסתר ג’:ז’ ועוד; עזרא ו’:ט”ו) ומקורו כנראה בתרבות האשורית.

על מנת לתאם את הלוח העברי הקשור לירח ללוח הכללי הקשור לשמש, מעברים את השנה שבע פעמים בכל מחזור של 19 שנה. בשנה מעוברת כגון השנה – שנת תשע”ד – מוסיפים אדר ב’. אכן, השיטה הזו מבוססת על הלוח הבבלי שהיהודים למדו בתקופת גלות בבל. אולם יש הבדל אחד חשוב: בלוח הבבלי היה אפשר לעבר את השנה על ידי הכפלת חודש אדר או חודש אלול ואילו בלוח העברי מעברים את חודש אדר בלבד. לדעת החוקרים בן-ציון ווכולדר ודוד וייסברג (HUCA,  42 [1971], pp. 227-242) ההבדל הזה מודגש על ידי האמוראים במסכת ראש השנה ל”ב ע”א: “מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר”. כלומר, בלוח העברי מעברים את אדר ולא את אלול. (ראו דוד גולינקין, פרק יום טוב של ראש השנה בבבלי וכו’, תשמ”ח, עמ’ 60-51).

באופן כללי, אדר ב’ נחשב לאדר “העיקרי” ולכן חוגגים בו את חג הפורים ובו קוראים את פרשת זכור ופרשת פרה (מתוך “ארבע הפרשיות”).

יש שיטות שונות לגבי יארצייט או בר מצווה שחלים בחודש אדר. אם מישהו נפטר באדר א’, מציינים את היארצייט באדר בשנה רגילה או באדר א’ בשנה מעוברת. אם מישהו נפטר באדר ב’, מציינים את היארצייט באדר בשנה רגילה ובאדר ב’ בשנה מעוברת. אבל אם מישהו נפטר באדר בשנה רגילה, מה הדין בשנה מעוברת?

יש על כך ארבע תשובות:

1. אדר א’
2. אדר ב’
3. אדר א’ ואדר ב’
4. אדר א’ ביארצייט הראשון; אדר ב’ לאחר מכן.

אני אישית מעדיף את שיטה ב’ מכיוון שחוגגים את חג הפורים באדר ב’.

בכל אופן, “משנכנס אדר מרבין בשמחה” ואני מאחל “אדר שמח” לכל עם ישראל!