"ברצוני לספר לך על קורות היהודים באזורנו. המלך, יאריך ה' ימיו על ממלכתו, קיבץ אניות הים וּמַלָּחֶיהָ, ועבר בארץ אפריקה וכבש ארצות ונלחם בעיר אַרְזִילָה [במרוקו]. והנה, בחסדי ה' מבני ישראל לא מת איש, אבל חמישים ומאתיים נלקחו בשבי, אנשים, נשים וטף – והם רעבים וצמאים, ערומים וחסרי כול. וכאשר ראינו שבני ציון נמכרים לעבדים ולשפחות, אנו, ראשי העדה בפורטוגל, קיבלנו החלטה לקרוא לשבויים דרור, ולהחזירם לחופשי ולתת מכספנו לפדות אותם מהשבי."
[מכתבו של דון יצחק אברבנאל ליחיאל דפיסא (דה פיזה), 1472]

בימים אלו של פדיון שבויים, ולציון 517 שנה לפטירתו של דון יצחק בן יהודה אַבְּרָבַנְאֵל – שנפטר ביום כ"ט בתשרי הרס"ט (1508) – בחרנו להעלות על נס את מצוות פדיון השבויים של אבותינו.

דון יצחק היה פרשן המקרא, פילוסוף תורני ומדינאי יהודי בחצי האי האיברי, שנודע בפירושו על התורה והנביאים, ובתפקידיו כשר האוצר בממלכות פורטוגל, קסטיליה וארגון, וכיועץ למלכי נאפולי ולרפובליקה של ונציה. הוא נולד בליסבון שבפורטוגל, ועוד בנעוריו החל לחבר ביאורים לתורה, ולכתוב על ההשגחה הפרטית, הישארות הנפש ויסודות הדת. עבודתו הספרותית נגדעה עם מינויו לשר האוצר על ידי אפונסו החמישי מלך פורטוגל.

במאה ה-15 וה-16 נלחמו פורטוגל וספרד על השליטה בחופי צפון אפריקה. במהלך המלחמות האלו נשבו קהילות יהודיות שלמות. פדיונם הצריך גיוס איסוף סכומי כסף עצומים בזמן קצר.

בשנת 1471 לאחר שפורטוגל כבשה את העיר ארזילה (דרומית לטנג'יר שבמרוקו) 250 יהודים נפלו בשבי שודדי ים ועמדו להימכר לעבדות. ביוזמתו של דון יצחק אברבנאל הסכימה הקהילה היהודית בליסבון למנות ועד בן 12 חברים, כשכל אחד מהם היה אחראי לאיסוף כספי פדיון השבויים באזור אחר.

לאחר איסוף הסכום העצום שנדרש לפדיון השבויים, דון יצחק דאג למחסורם של פדויי השבי במשך שנתיים עד לקליטתם בספרד ולהשתקעותם בה.

וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. (ישעיהו לה, י).