נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
לכבוד יום העצמאות ה־70 למדינת ישראל, מספר הרב פרופ’ דוד גולינקין על מכתב ששלח בנימין ברנזל ז”ל, אדם בעל היסטוריה מרתקת ושלימים עבד במכון שכטר, לקרוביו בארה”ב בימים שלאחר הצהרת האו”ם בכ”ט בנובמבר. בסיפורו, מחזיר אותנו פרופ’ גולינקין אל האווירה המיוחדת ואל ההתרגשות ששררה באותו הזמן:
תרגום המכתב מאנגלית:
תל אביב, 30.11.1947
כפי שמצוין, כתבתי את התאריך בראש המכתב במלואו. תאריך שיהיה היסטורי בדורות הבאים. 1800 שנה היה עלינו לעבור, ומיליוני קרבנות יהודים היה עלינו לשלם, תמורת הזכות להיות מוכרים על ידי הרוב הגדול של האו”ם כעם, ואני שמח להיות אחד מאלו שחיים ברגע היסטורי שכזה.
כעת אני שבע רצון. אבל לא הייתי כזה בלילה הקודם ובשני הלילות הקודמים, בזמן שישבתי עם הרדיו עד שעות הלילה המאוחרות בעודי מאזין לתוצאות ההצבעה של עצרת הכללית. בזמן שישבתי אלפי מיילים מניו יורק, מקשיב לוויכוח בעד ונגד, הלב שלי, כמו הלבבות של כל האנשים כאן, שקע ועלה בזמן נאומי הצירים שם. ובזמן ששמעתי את הציר מציע דחייה למשך 24 שעות, שסוף סוף התקבלה על ידי הרוב, חשתי מאוד לא שמח. אבל בלילה האחרון היתה לי הפריבילגיה לשמוע את ה”קנאק” של הפטיש שבידו של נשיא ארצות הברית, שאמר: “כעת אנחנו מתחילים את ההצבעה: אלו שבעד יגידו כן, אלו שנגד יגידו לא ואלו שלא יודעים מה לומר יגידו נמנע”.
כבר 12:00 אחרי חצות, (לפי הזמן שלכם 5:20 PM). אני יכול בקושי לשבת בשקט ולהקשיב לתוצאות ההצבעה. לקחתי עיפרון ונייר וציינתי את ה”כן” ואת ה”לא” כפי שבוקעו מהרדיו. אחרי שהנשיא אמר: רוב של 33 בעד, אחז שיגעון בכל העיר. תדעו לכם שאני לא הייתי היחיד שישב ליד הרדיו. עשרות אלפים יצאו לרחובות, שרו ורקדו כל הלילה. זקנים וצעירים רקדו “הורא”.
כעת אנו מסתכלים לעבר העתיד הגדול. כמובן שיהיה קשה בהתחלה, יש אויבים רבים נגדנו, אבל אנחנו מקווים לעמוד בזה. ואם הכול ימשיך כמתוכנן, אני אעבוד בעוד 8 חודשים בממשלת ה”מדינה עברית”. אני מצרף פיסת עיתון שמראה אנשים מחכים מחוץ לבניין העיתון, לחדשות. כמו ששמתם לב, מאוחר. אני מרוגש מכדי לכתוב היום עוד.
ועכשיו, אני מסתכל למטה אל מתחת חלון המשרד ומה אני רואה? יש חנות של כלי זכוכית ממול, הבעלים מוציא תריסר בקבוקי יין ומחלק שתייה בחינם לעוברים ולשבים. וכל אחד ששותה חייב לומר “שהחיינו” ו”חיים ארוכים למדינה היהודית” ולשבור את הזכוכית על הרצפה. זה רגע גדול, אני שמח. ואיך אתם כולכם? אני מקווה שטוב. אנחנו כן, כמובן!
דרישת שלום ואת כל האהבה לכולם, מלינה ובן.
הרב פרופ' דוד גולינקין נולד וגדל באזור ושינגטון, בירת ארה"ב. הוא עלה ארצה בשנת 1972 וקיבל תואר ראשון בתולדות עם ישראל מהאוניברסיטה העברית יחד עם שתי תעודות הוראה, אחת לארץ ואחת לתפוצות. לאחר מכן, הוא הוסמך לרבנות על ידי בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS), שם גם קיבל תואר שני ושלישי בתלמוד.
פרופ' גולינקין הינו נשיא שוחרי עמותות שכטר, נשיא מכון שכטר למדעי היהדות בדימוס, וכן פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר בירושלים. הוא שימש יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל במשך כעשרים שנה. הוא המייסד והמנהל של המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר, שנוסד על מנת לפרסם ספריה של חומר הלכתי שימושי לארץ ולתפוצות. הוא המנהל של המרכז לחקר האשה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האשה בהלכה וכן תשובות וספרי הלכה שנכתבו על ידי נשים. הוא המייסד והמנהל של מפעל המדרש שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם סדרה של מהדורות מדעיות של מדרשים.
ביוני ,2014 נבחר הרב גולינקין על ידי הג'רוזלם פוסט כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם. במאי 2019 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS). בנובמבר 2022 הוענק לו פרס "בוני ציון" מטעם ארגון "נפש בנפש" בתחום החינוך. פרופ' גולינקין הוא המחבר או העורך של 62 ספרים העוסקים בהלכה, תלמוד, מדרש ותפילה, וכן מאות מאמרים ושו"ת.