נאמר על הלויים בפרשת בהעלותך (במדבר ח’:ט”ז): “כי נתונים, נתונים המה לי מתוך בני ישראל”. וכן נאמר בפרשת במדבר: ” ונתתה את הלויים לאהרן ולבניו, נתונים, נתונים המה לו מאת בני ישראל” (במדבר ג’:ט’). נשאלת השאלה, למה הכפילה התורה את המילה “נתונים”? הרי בבמדבר י”ח:ו’ נאמר על הלויים “נתונים לה'” פעם אחת בלבד. הרשב”ם כדרכו מפרש כפשוטו שיש בבמדבר ג’ כפל לשון ולא יותר, דוגמת “נתן תתן להם אחוזת נחלה” (במדבר כ”ז:ז’).

מצד שני, במדרש החפץ של ר’ זכריה בן שלמה הרופא שנכתב בתימן במאה החמש-עשרה יש תשובה דרשנית בפירושו לפרק ג’: “דבר אחר: נתונים משוררים, נתונים שוערים” (מהד’ חבצלת, עמ’ ר’). כלומר, הלויים מצד אחד נבחרו לתפקיד הנשגב והמהנה של משוררי בית המקדש המנגנים “בכינורות בנבלים ובמצלתיים” (דברי הימים א’, ו’:ט”ז-כ”ח; שם, פרק כ”ה; ועוד הרבה). מצד שני, הם גם נבחרו לתפקיד הפרוזאי של שוערים המופקדים לשמור על פתחי בית המקדש (שם, ט’:י”ז-כ”ז; פרק כ”ו; ועוד). אכן, אני מילאתי את התפקיד הזה במילואים במשך שנים רבות. האמינו לי – זהו תפקיד משעמם ומייגע!

אכן, כך דורשים את הפסוק בפרשה שלנו בחיבור המכונה “מדרש אגדה” (צרפת, המאה הי”ב): “ולמה כפל הכתוב ‘נתונים’ שני פעמים? ללמדך שנתונים הם למשא, ונתונים הם לשירה” (והשוו רש”י, שם). כלומר, הלויים נבחרו מצד אחד לתפקיד הקשה והמפרך של משא המשכן ומצד שני לשורר בבית המקדש. יש בשני המדרשים הנ”ל מסר עמוק במישור היהודי, במישור הציוני ובמישור האישי. כל דבר חשוב בחיים דורש מאמץ וסבל מצד אחד, ומעניק הנאה רוחנית ורגשית מצד שני.

במישור היהודי/הלכתי ניתן להצביע על הדוגמא של שבת: יהודים המתנגדים לשמירת שבת כהלכתה רואים רק את ה”משא” של ל”ט המלאכות האסורות בשבת. הם אינם מבינים שאותו “משא” מאפשר את ה”שירה” של עונג שבת בחיק המשפחה המלווה בשירה, בתפילה, בשינה ובשלווה נפשית. הוא הדין לגבי חג הפסח. “המשא” של ניקוי הבית וביעור החמץ מוביל ל”שירה” של ליל הסדר שבו אנו חווים מחדש את יציאת מצרים מדי שנה בשנה. מצוות לא תעשה ומצוות עשה הן שני צדדים של מטבע “היהדות” ואחד מעשיר ומשלים את השני. במישור הציוני, ניתן להסתכל על מדינת ישראל בימים טרופים אלה ולראות רק את “המשא” של מסים, פוליטיקה, ופיגועי טרור. מצד שני, ניתן להסתכל על “השירה” של מיזוג גלויות, תחיית השפה העברית ובניית מדינה יהודית. אבל אין “שירה” ללא “משא” והתמודדות עם הדברים הקשים מאפשרת לנו להשיג את כל הדברים הנפלאים הקיימים במדינת ישראל היום.

לבסוף, במישור האישי, ניתן להסתכל על האדם המודרני ולראות את “המשא” של עבודה קשה ולחץ מתמיד. מצד שני, ניתן להסתכל על “השירה” של פחות שעות עבודה, תחבורה קלה ומהירה, מכשירי פלא, וכלי תקשורת המחברים אותנו בין-רגע לארבע כנפות תבל. ולכן, ניתן לומר על כל הדברים הנ”ל: “נתונים, נתונים המה” לנו – “נתונים הם למשא, ונתונים הם לשירה”. ומי ייתן ונשכיל להבין את המסר החשוב הזה.

(בהשראת דרשה של הרב רלף סיימון ז”ל)