מה זה אומר להיות עולה רגל יהודי בשנת 2016 והאם אנחנו מסוגלים בימינו לחוות את חווית הביקור במקום הקדוש כפי שנחוותה בעבר? העלייה לרגל לבית המקדש בירושלים החלה עוד בשלהי ימי הבית הראשון והלכה והתעצמה במהלך הדורות. אך חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לסה”נ הביא לקטיעתו של מנהג העלייה לרגל לבית מקדש בשלושת הרגלים. מתקופה זו החלו היהודים לפקוד את חורבות העיר והתפתחו מקומות קדושים נוספים. העליה לרגל כבר לא באה לידי ביטוי בהקרבת קורבנות, הבאת ביקורים ובהעלאת תרומה של מחצית השקל, אלא בטקסים שביכו את חורבנה של העיר ושל המקדש ובהשתטחות על קברים של דמויות תנכ”יות ותלמודיות.

יש בידינו תיאורים היסטוריים רבים (מן המאה ה-12 ואילך) של עולי רגל יהודיים אשר הגיעו לבקר בירושלים ובשאר המקומות הקדושים בארץ ישראל. הם עשו את דרכם מכל רחבי העולם היהודי – מספרד, צפון אפריקה, רוסיה, צרפת ותימן ובתיאורי מסעותיהם הם מעבירים היטב את תחושת ההתעלות וההתרגשות העצומה שהרגישו כאשר צעדו, נסעו ושטו שבועות וימים בכדי לבקר בירושלים, להתפלל במקומות הקדושים ולבכות את חורבן בית המקדש. הדרך הארוכה והמפרכת, הקושי הפיסי והסכנות הרבות שעמם התמודדו עולי הדרך, הסיכון שלקחו אלו על עצמם ועל בני משפחתם וגם ההוצאות הכספיות הרבות, כל אלו רק הוסיפו ותרמו לתחושת השיא שבהגעה אל שערי ירושלים, בטקסי האבלות שנעשו מחוץ ובתוך תחומי העיר, ובתפילות בקרבת מקום המקדש החרב.

הרבה מתחושות אלו של התפעמות ושל התרוממות הרוח, הלכו והתעמעמו במהלך הדורות ודומה כי רק חלק מאתנו מצליח היום לחוות את התחושות החזקות והאמיתיות שחוו עולי הרגל בעבר, כאשר הם הגיעו בסוף צעדתם הממושכת אל ירושלים ואל שאר ערי הקודש בארץ ישראל. בימינו, כאשר אנו עולים על מטוס או נוהגים ברכב, מגיעים ישירות אל הכותל, קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון או קבר רחל, הופכת החוויה של ההתקרבות אל האל, המפגש הבלתי אמצעי עמו במקום הקדוש, מול שרידי בית המקדש או בקבר של אחד מן האבות או האימהות, לחזקה פחות.

על רקע מציאות זו דומה כי בימינו, אולי יותר מבעבר, עלינו לחזק את הקשרים שלנו עם ירושלים, עיר שהיא בו-זמנית של סמל וגם מקום גשמי, עיר בירה ועיר מקדש. במכון שכטר אנחנו עושים את חלקנו – הסטודנטים והבוגרים שלנו לומדים וחיים בעיר זו ורבים מן הקורסים שלנו עוסקים בהיסטוריה של העיר ובמשמעותה הסמלית. אני מקווה שהשנה הבאה תהיה שנת פריחה ושגשוג לכם ולבני משפחותיכם, למדינת ישראל, לירושלים ולמכון שכטר.

חג שמח,
פרופ’ דורון בר
נשיא מכון שכטר למדעי היהדות