עָם כְּלָבִיא – אור ליום שישי קמנו כלביא. לאריה מקום של כבוד בתרבויות רבות ודמותו המרשימה היא סמל לאצילות, כוח ושלטון. האריה האצלי אינו רק סמל מקראי, הוא גם סמלן של הממלכות הפרסיות. האריה והשמש – ה"חורשיד"  (אריה המחזיק בידו חרב או כלי סיף והשמש הזורחת על גבו) היה סמלה של ממלכת פרס הקדומה, והוא ליווה את כל שושלות המלוכה הפרסיות למן המאה ה-12 ועד לשנת 1979 (המהפכה האסלאמית).

האריה המקראי הוא סמל לעצמה ולכוח: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה, וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (ברכת יעקב: בראשית מט, ט); "דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" (ברכת משה לשבט דן: דברים לג, כב); "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (דברי בלעם: במדבר כג, כד). גם כיסאו של שלמה המלך קושט אריות: "וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת. וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת" (מלכים א, י, יט–כ.)

על פי התלמוד הבבלי "ששה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ" (בבלי סנהדרין צה ע"א). כל השמות מוזכרים במקרא ונרדפים זה לזה, אבל רק המילה "לביא" משותפת ללשונות השמיות, וקשורה גם לשמו בלשונות אירופה: leon ביוונית, Leo בלטינית, Löwe בגרמנית וגם lion באנגלית.

בתמונה: כתובה יהודית־פרסית משנות הארבעים של המאה ה-19, ככל הנראה מאיספהן שבאיראן, ובמרכזה אריות ושמש. איור הכתובה מדגיש את הקשר התרבותי של יהודי איראן הן למורשתם היהודית הן למולדתם. נדגיש שבספר יחזקאל מופיעה הצורה לְבִיָּא במשמעות נקבה: "מָה אִמְּךָ לְבִיָּא, בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה; בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ" (יט, ב), ומכאן אנחנו מסיקים שבימי קדם לא הייתה הבחנה בין זכר לנקבה בשם החיה, וככל הנראה גם לא על פי תפיסתם של יהודי איראן, שאיירו בכתובה אחת שני לביאים זהים (לביא ולביאה) באים בברית הנישואין.

נוסיף שביתו המקראי של האריה הוא גם מבצרו. האריה המקראי דר ביער "הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר" (ירמיהו יב, ח) או בסוכה "עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ כִּי הָיְתָה אַרְצָם" (ירמיהו כה, לח), או במְעוֹן אֲרָיוֹת (נחום ב, יב). בימים אלו המרחבים המוגנים הם נחלתנו, ואנחנו מקווים לצאת מהם כלביא במהרה.