השנה נתכנס לחגוג את ליל הסדר במתכונת שונה, מצומצמת מתמיד. מרצי מכון שכטר נקראו להאיר את סדר תש"ף מזוויות מקוריות ולחלוק רעיונות על האופן שבו ניתן לחגוג ברוח הימים הנוכחיים.

איורים: ד"ר תמר קדרי

ד"ר גילה וכמן משתפת ב'הצעה לסדר' משלה:

לפי המשנה, השיחה סביב שולחן הסדר צריכה לפתוח בשאלה ("וכאן הבן שואל אביו"). כדי שנדע מה לשאול, מציעה לנו המשנה את הנוסח המוכר: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" וכו'. אבל כשהכל מסביב כל כך שונה ומוזר ובלתי-רגיל, אולי השנה ננצל את ההזדמנות לשאול שאלות אחרות, למשל:

אילו יכולת להחליף את הקורונה באחת ממכות מצרים – במה היית בוחר/ת, ולמה?

מה מתאים לשים בקערת הסדר שלנו השנה?

אם אליהו הנביא לא יכול להגיע, כי הוא בבידוד, מי היית רוצה שיבוא לבקר במקומו?

מבין כל הדמויות בהגדה, מי היית רוצה שיסב איתנו הערב אל שולחן הסדר?

וכן הלאה, כיד הדמיון הטובה עליכם ובהתאם לבני ובנות המשפחה.

ד"ר שרה שוורץ משתפת במסר רעיוני:

בגלל הנסיבות המיוחדות בליל הסדר השנה נסתכל כבר לאופק של חג השבועות, בתקווה שעד אז החיים יחזרו בע״ה למסלולם. לאמתו של דבר חג הפסח קשור במישרין לחג השבועות שכן יציאת מצרים מסמלת את הגאולה הפיסית ואילו מתן תורה מסמל את הגאולה הרוחנית.

יש גם קשר רעיוני בין סיפור יציאת מצרים בספר שמות, העומד במרכז ההגדה של פסח, לבין מגילת רות אותה נוהגים לקרוא בשבועות. שני הסיפורים מתחילים בסבל ובמצוקה ומסתיימים בגאולה. סיפור יציאת מצרים נפתח בשעבוד של עם ישראל לפרעה עד כדי גזירת הריגת הילדים. סיפור מגילת רות נפתח באובדן ובשכול של נעמי, המקבילה הנשית לאיוב, אשר איבדה את בעלה ושני בניה ונותרה חסרת כל. אך זו רק הפתיחה, ועיקר הסיפור, בשני המקרים, מוקדש ליציאה מחושך לאור, כאשר השלב הראשון הוא השתדלותו של האדם.

הצעד הראשון בגאולת ישראל הוא זעקת העם על הסבל במצרים: ״וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלוהִים מִן-הָעֲבֹדָה״  (שמות ב, כג). בני ישראל נאנחים מן העבודה ולא יודעים שזעקתם נשמעה, ושה׳ זוכר, רואה, ויודע. עוד מעט כמעט יתגלה האל למשה, ישלח אותו להושיע את ישראל ובסופו של דבר העם יצא מעבדות לחירות. הצעד הראשון בגאולה של נעמי הוא ההחלטה שלה לעזוב את מואב ולשוב לבית לחם: ״וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב כִּי שָׁמְעָה בִּשְׂדֵה מוֹאָב כִּי פָקַד ה׳ אֶת עַמּוֹ לָתֵת לָהֶם לָחֶם״ (רות א, ו). היא לא יודעת בשלב זה שהגאולה בדרך ואף אומרת בפירוש שאין לה תקוה, אבל לא ירחק היום ויוקם שם המת על נחלתו.

מתברר אם כן שהשתדלות האדם מניעה את תהליך הגאולה. האל יתערב ויעזור בדרכיו שלו, אבל קודם כל האדם צריך לעשות השתדלות מצדו ולקחת אחריות על מעשיו.

בליל הסדר השנה נשב בלי המשפחה המורחבת, וישבר לנו הלב על כל מי שחוגג לבד. אבל נדע שזו לקיחת האחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי החברה כולה. נדע שזה הצעד הראשון לקראת גאולה ורפואה שלמה, שתבוא גם בזכות מעשינו וגם בזכות בורא עולם אשר רחמיו על כל מעשיו.

ד"ר יאיר פז גויס בצו8  למילואים בפיקוד העורף ומשתף בהמלצות מעשיות למשפחה:

מהות חג הפסח – "והגדת לבנך". העברת סיפור העם מאב לבן בדגש על הדורות הבאים. ראייה קדימה אנו מבינים שכדי שנוכל לחגוג את ליל הסדר כמו שאנחנו מורגלים גם בדורות הבאים, צריך הפעם, לחגוג במתכונת מצומצמת. וא יך כדאי לעשות זאת?

נעודד את קיום הסדר בתפארתו גם בקרב המשפחה הגרעינית: נתלבש בחגיגיות, נכין אוכל מסורתי, נקיים מסורות שניתן לקיים כמו שירה וקריאת ההגדה – עם חיבור לתקופה שאנו עוברים. מאכלים – בעלי קונוטציה למשפחתיות ובית ונשתתף כולנו בהכנתם. ניקיון – ניתן למנף יחד עם הילדים לטובת שמירה על ההיגיינה. חיבור רעיוני לתקופה, למשל: : חירות היא היכולת לבחור – יש לנו אפשרות לבחור בשמירה על הקרובים. בואו נבחר בחיים. חוכמובן, שימוש בהומור – חיבור למכות מצריים, ו… עברנו את פרעה נעבור גם את זה.

פרופ' רינה לוין מלמד מחברת אותנו להיסטוריה:

חומר שמצאתי בתיקי האינקויזיציה בארכיב במדריד מעלה בי מחשבות על שמירת חג הפסח בסתר אצל היהודיות האנוסות בספרד. בשנת 1509, אנוסה בשם אלוירה מרטינז הודיעה לחוקרי האינקויזיציה שהיא אכלה מצה ופירות. שיערתי שכדי לשמור על הלכות הפסח, היא הגבילה את עצמה לשני המאכלים הללו. ואנחנו, על אף הטירוף הנוכחי, נמצא און-ליין או בסופרמרקטים קצת יותר ממצה ופירות…

ד"ר עינת רמון:

צאו ולִמדו מה ביקשה בת פרעה ללמד לבני ישראל שעה שחמלה על אחד מילדי העבריים וגידלה אותו כבנה: 'שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'. על כן 'אמר לה הקב"ה לבִתיה בת פרעה: משה לא היה בנך, אף את לא את בתי, ואני קורא אותך בתי'. מכאן ש'יש צדיקים באומות העולם שיש להם חלק בעולם הבא'.

שבכל דור ודור סוככת הא-לוהות כנפיה עלינו, ומעמידה לנו נשים ואנשים מישראל ומאומות העולם, שאוֹמץ לבם וחוסן נפשם מצילים אותנו משרירות הלב, מן האימה, ומן האדישות העומדים עלינו לכלותנו.