“יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ” (תהלים קכב, ז) – ביום חגה של עירנו יְרוּשָׁלַיִם אנחנו מאחלים לה, במיוחד השנה, שלום ושלווה.

המילה שלום מופיעה במקרא בעיקר בסמיכות או בהקבלה לשקט ולשלווה: “וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים” (ישעיהו לב, יח); “וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל” (דברי הימים א כב, ט); “מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה” (ירמיהו כט, יא). משמעות מקראית נוספת לשלום היא ההפך המוחלט ממלחמה: “עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם” (קהלת ג, ח).

“שלום” משמשת במקורות גם במשמעות של ברכה. בתלמוד הבבלי מסופר על רבן יוחנן בן זכאי “אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.” (בבלי ברכות יז ע”א).

גם למילה שַׁלְוָה במקרא משמעות טובה של מנוחה ורוגע: “וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה” (דברי הימים א, ד, מ). ובצורת הזכר: “קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח” (ירמיהו מט, לא); “כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ” (איוב כ, כ).

כולנו תפילה ביום הזה ובכל הימים לשלום חיילנו ולשלווה בבירתנו ובארצנו.