הוראות האל לאדם, אודות המותר והאסור לו לאכול בגן העדן, די ברורות (בראשית ב, טו–יז): ‘וַיִּקַּח ה’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו ה’ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת’. משתמע שאדם הראשון היה אמור לדעת איזה עץ הוא עץ הדעת טוב ורע. בהמשך, כשהנחש מפתה את חוה, היא משיבה לו שאסור אף לגעת בעץ, ושלה נאמר כי הכוונה היתה לעץ אחר (בראשית ג, ב–ג): ‘וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן’. בפרק ב’ יש הבחנה בין ‘מִכֹּל עֵץ הַגָּן’ ובין ‘וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע’: ט וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל–וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע.

“טלפונים חכמים גורמים לדיכאון ולחרדה”, זועקות הכותרות אשר ודאי ראיתם. מחברים שקולים מוסיפים סימן שאלה בסוף הכותרת משום שהם יודעים כי מחקרים אשר מצביעים על קשר בין שימוש יתר בטלפון חכם לתופעות פסיכולוגיות, מבוססים על קורלציות, ולא יכולים ללמד על קשר סיבתי. בקורלציה (מִתאם), לא ניתן לדעת איזה מבין המשתנים הוא הסיבה ואיזה התוצאה.

כדי להוכיח ששימוש בטלפון חכם אכן גורם למחלות נפש, עלינו, למשל, לדגום תלמידי כיתה א’ מרקעים סוציו-אקונומיים שונים ומאזורים גאוגרפיים שונים, ולחלקם לשתי קבוצות שונות: ילדי הקבוצה האחת ישתמשו בטלפון חכם, ואילו ילדי הקבוצה השניה לא ישתמשו בטלפון חכם ובמקום זאת יקראו ספר באותו הזמן שילדי הקבוצה הראשונה ישחקו בטלפון החכם. לאחר שישה חודשים, נוכל לאמוד את דרגת ההפרעות הנפשיות בקרב ילדי הקבוצות השונות, עם ההסתייגויות המתבקשות במחקר ניסיוני, ולאמוד את התוצאות שוב לאחר שנה, חמש ועשר שנים. אם נמצא הבדלים בשכיחות מחלות הנפש בין הקבוצות, לאחר שנטרלנו השפעת משתנים מתערבים, נוכל אולי להסיק כי השימוש בטלפון חכם הוא הגורם למחלות נפש.

אני סבור, כי הקורלציה נכונה. ניסיוני האישי והמקצועי, כפסיכולוג מטפל, מאשש מתאם זה במאה אחוזים כמעט. אולם, על אנשי מקצוע, הורים ומורים, לתת את הדעת לכך שיחס סיבה-תוצאה עשוי להיות דווקא הפוך. יתכן כי ילדים הסובלים מדיכאון או מחרדה נוטים להסתגר בחדר ולשחק במסכים, כדי להתנחם ולהתעודד. בעבר, כשילדים הסתגרו בחדר או סרבו לשחק עם חבריהם בהפסקות, ההורים שאלו: “מה יש לך?” ולא הסתפקו בתשובה: “שום דבר”. בימינו, לעתים קרובות איננו מבחינים בסימנים המקדימים לדיכאון ולחרדה בשל כוחו, המרפא לכאורה, של המסך. תסמיני חרדה ודיכאון מחריפים בהדרגה ובהתמדה, עד שההפרעה מעמיקה והטיפול נהיה קשה ומורכב יותר.

מה עלינו לעשות? ראשית, כהורים, עלינו להציב כללים לשימוש סביר בטלפון החכם, ולדבוק בהם. הצעה פשוטה אחת היא לקבוע שעה לארוחת ערב בהרכב משפחתי. לא משנה באיזו שעה, העיקר שתקבעו שעה ותניחו את מכשירי הטלפון בצד. לעולם לא מאוחר מדי להתחיל. בזמן הארוחה, שאלו את הילדים גם על נושאים מביכים: בריונות, מיניות וחברוּת עם בני המין השני. שאלו אותם גם על מה שקרה להם באותו יום.

קשר אנושי קבוע, ובמיוחד עם הורה, הוא התרופה הטובה ביותר למניעת דיכאון האורב בפתח. אחרי שההפרעה כבר קיימת, יתכן שיידרשו צעדים נוספים. אם רק נרים את המבט שלנו מהמסכים, ונקלוט את הסימנים המקדימים, הכותרת הבאה תזעק: “ההורים הפחיתו השימוש בטלפון, גם הילדים הפחיתו, ופחתו גם הדיכאון והחרדה”. עדיין יהיה זה מחקר מִתאמי, אך לפחות נעלה השערות בנוגע להשפעות חיוביות על שיפור במצב רוח, ולא להיפך.

כותרות בסגנון “טלפונים חכמים גורמים לדיכאון” מובילות להנחה שחֵסר בקשרים בלתי-אמצעיים גורר תגובה חרדתית או דיכאונית. ואולם, בספר שמות, בני ישראל נתקפו חרדה בשל קשר בלתי-אמצעי עם ה’, וביקשו ממשה לשמש להם מתווך. נכון, בני ישראל לא שמעו תמיד בקול ה’, אך לא נוכל לתלות את המעידות – הן של חוה והן של בני ישראל – באופי התקשורת המתקיימת באמצעות מתווך או בלעדיו. עלינו לראות את התמונה המלאה כדי לעמוד במדויק על הסיבות למה שהשתבש. קל להאשים את מכשיר הטלפון החכם, אבל אנחנו עלולים להחמיץ את הבנת המציאות לאשורה.