הרשמה ללימודים
תרומה לשכטר
English

האמנות החזותית בחברה הדתית אורתודוקסית בישראל

בין שאר הנושאים המוצגים בפרשת וישב מופיע גם סיפור המעשה של יהודה ותמר. סיפור זה מתואר בדרכים שונות בתולדות האמנות ואני בחרתי להציג כאן יצירה עכשווית של האמנית חני כהן זדה. כפי שניתן לראות סגנונה האמנותי של כהן-זדה הוא פיגורטיבי כך שניתן לזהות בבירור את המתואר ולהבין שהסיפור התנכ"י הועבר ביצירה לימינו:

אישה צעירה בהיריון יושבת בפינת חדר, ידה האחת מונחת בחיקה ועל קצה אצבעה ענודה טבעת עבה. ידה השנייה, שעליה היא נשענת, מונחת על ציצית ולצידה עניבה. החדר והריהוט שבו כהים ופשוטים והאור החודר ליצירה מהצד, מפיג מעט מהכהות שבה, אך בו בזמן גורם להטלת צילה השחור של הדמות על הקיר הנגדי. המראה כולו יוצר רושם של כבדות ומסתורין.

בהקשר לסצנה המקראית ניתן לזהות כי זו היא תמר היושבת בביתה עם סימני ההיכר של יהודה. כזכור תמר התחפשה לזונה ונכנסה להריון מיהודה חמה. היא עשתה זאת בכדי להקים זרע ממשפחת בעלה שמת ולאחר שהבינה כי אין בידה אפשרות אחרת. מדובר ברגע קריטי מבחינתה, מתח גדול, יהודה הרי יכול להוציאה להורג כפי שהכריז: "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף". כזכור בסופו של דבר תמר שלחה אליו את הסימנים כפי שמתואר במקרא:  "וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי". תמר ניצלת ויהודה מכיר בצדקת טענתה. שלושת הסימנים ששלחה תמר ליהודה היו חפציו שהושארו אצלה: חותמת, פתילים ומטה. – הפרשנים נטו לפרש את המילה חותמת, כטבעת חותם, אותה ניתן לראות בציור על האצבע של האישה. העובדה שהטבעת אינה שלה ניכרת ממיקומה בחלק העליון של האצבע, כחפץ שעתיד להימסר. בנוגע לפתילים ולמטה נחלקו הפרשנים: יש שחשבו כי מדובר בחגורתו או בבגדו, ויש שהעלו את האפשרות כי מדובר בציצית שבבגד. שני החפצים שבציור, הציצית והעניבה, מייצגים לבוש עכשווי המסמל שילוב שבין דת למודרנה. הציצית הנלבשת מתחת לבגד, מסמלת הקפדה על אורח חיים דתי, והעניבה הנקשרת מעליו, מהווה חלק מקוד הלבוש הרשמי המערבי. שניהם יכולים לייצג במידה רבה, את דמותו הסמכותית של יהודה כפי שהיא מתוארת בטקסט.

האמנית חני כהן זדה בחרה ברגע מדומיין, שכלפי חוץ יש בו מידה רבה של נייחות, אך הוא צופן בחובו סערה רגשית. בשונה מיצירות אחרות שנמשכו לתאר את המפגש בין תמר ליהודה, שיש בו מידה רבה של מתח מיני, בחרה כהן-זדה בתיאור של תמר, לבדה, במרחב הביתי, שקועה בהרהורים. רק צופים המכירים את הסיפור, את אורח חייהם של הדמויות במקרא כמו גם את אורח חייהן של נשים דתיות כיום, יוכלו להבין את עוצמת אמונתה של תמר. כך תיארה האמנית את כוונתה: "מצד אחד תמר נוקטת פעולה שיש בה שבירה של הסדר החברתי המקובל, ומצד אחר היא זו שזוכה להקים את השושלת שממנה ייוולד בעתיד דוד המלך". עולם האמנות העכשווי בישראל, מכיל יותר ויותר יצירות שנוצרו על ידי אמנים ואמניות דתיים. יצירה זו מהווה דוגמא לכך ומעידה על התקבלותו ההדרגתית של תחום האמנות החזותית בחברה הדתית אורתודוקסית בישראל.

ד"ר רונית שטיינברג היא מרצה בתחום תולדות האמנות המודרנית, היהודית והישראלית. במכון שכטר היא יועצת אקדמית של מסלול האמנויות ביהדות ומסלול מגדר ופמיניזם. את עבודת הדוקטורט שלה היא כתבה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית. בקרוב עתיד להתפרסם הספר שהיא כתבה בשיתוף עם פרופסור קטרין קוג'מן אפל, יצירה חזותית בחברה היהודית, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים שוטפים





    גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.

    דילוג לתוכן