נציגינו יצרו אתך קשר בהקדם האפשרי.
עשה לך רב
שנה י’, מספר 5
סיון תשפ”ד
גיוס בחורי ישיבה בגיל שמונה-עשרה – מה אומרת ההלכה?
מאת הרב דוד גולינקין
לעילוי נשמות 679 חיילים וחיילות
שנפלו על קדושת השם, העם והארץ
מן ה-7.10.23 ועד היום
שאלה: זה שנים רבות, ובייחוד במהלך המלחמה בעזה ובגבול הצפוני בתשעת החודשים האחרונים, יש ויכוח סוער בכנסת ובציבור לגבי “גיוס בחורי ישיבות” לצה”ל. מצב זה החריף מכיוון שצה”ל הודיע במרץ שיש מחסור מיידי ב-7,000 חיילים. המנהיגות החרדית ואפילו הראשון לציון של מדינת ישראל טוענים שאסור לגייס בחורי ישיבה ש”תורתם אומנותם”, שהם מגנים על מדינת ישראל דרך לימודם, ושעדיף לרדת לחו”ל מלשרת בצה”ל. מה אומרת ההלכה בנידון?
תשובה: בתשובה הזאת לא אדון בצד החוקי או הפוליטי או הסוציולוגי של הנושא. אדון קודם ביחס התורה לנידון, בתקדימים מן העבר, ואז בצד ההלכתי של העניין.
הרבה מאד נכתב על הנושא הזה מקום המדינה עד היום. אני אקצר ומי שרוצה להתעמק יכול לקרוא את רשימת הספרות בסוף התשובה שאף היא קוצרה בכוונה.
לדעתי, הגישה החרדית לגיוס בחורי ישיבה מנוגדת לחלוטין להלכה. היא מסתמכת על הבנה לא נכונה של דברי ריש לקיש בתלמוד הבבלי ושל סעיף אחד במשנה תורה של הרמב”ם ועל כמה קטעי אגדה. היא נובעת בעיקר מפחד שמא בחורי הישיבה ייהפכו לחילונים. ועכשיו נוכיח את הדברים דבר דבור על אופניו.
א) מקורות המחייבים שרות צבאי בצה”ל
התורה מספרת שלאחר כיבוש ארצות מעבר לירדן, בקשו בני גד ובני ראובן להישאר שם ולא לעבור את הירדן. משה מגיב בכעס (במדבר ל”ב: ו’-כ”ג): ״האחיכם יבואו למלחמה, ואתם תשבו פה! ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה’… ויגשו אליו ויאמרו… ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאונום אל מקומם… לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו. ויאמר אליהם משה: אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה’ למלחמה… והייתם נקיים מה’ ומישראל… ואם לא תעשון כן, הנה חטאתם לה’…”.
גם דבורה הנביאה נזפה באנשי מרוז שלא באו להשתתף במלחמה נגד סיסרא (שופטים ה’:כ”ג): “אורו מרוז [=קללו את בני מרוז] אמר מלאך ה’, אורו ארור יושביה, כי לא באו לעזרת ה’, לעזרת ה’ בגבורים”.
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, כתב דברים דומים בתזכיר לוועד הישיבות בארץ ישראל בט”ז בטבת תש”ח (אצל כהן, תשנ”ג בפתיחת הספר ובעמ’ 76): “איך יאמר האומר, ששמעון יעמוד כנגד להילחם ולהציל את עצמו ואת ראובן, וראובן ישב בחיבוק ידיים על חשבונו של שמעון, מפני שראובן הוא בן ישיבה?!”
אכן, הבעיה קיימת במדינת ישראל החל משנת 1948, ובייחוד החל משנת 1977 כשהליכוד עלה לשלטון והוריד את המכסה על פטור לתלמידי ישיבות. המספר הכולל של בחורי הישיבה שקבלו פטור משרות צבאי עלה כדלהלן:
1948 – 400
1977 – 8,257
1986– 16,011
1992 – 24,000
2002 – 36,887
2012 – 63,000
2020 – 52,741
2024 – 63,000
ושאר עם ישראל המשרת בצבא הסדיר והעושה מילואים כל שנה שואל: ״האחיכם יבואו למלחמה, ואתם תשבו פה?!”
אכן, במשך הדורות היו גדולי תורה שגם הנהיגו את העם בשעת מלחמה:
משה רבינו הנהיג את העם במלחמה נגד עמלק (שמות י”ז: ח’-ט”ז).
יהושע בן נון שצווה על ידי ה’ “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה” (יהושע א’:ח’) ושדברי תורה חביבים עליו ביותר (מנחות צ”ט סוף ע”ב), בכל זאת הקדיש שנים לכיבוש ארץ ישראל משלושים ואחד מלכי כנען (יהושע י”ב).
לפי חז”ל, דוד המלך היה תלמיד חכם (ברכות ג’ ע”ב ועוד הרבה), ואף על פי כן, הוא הקדיש את חייו לכיבוש הארץ ולהרחבת גבולותיה.
מתתיהו ויהודה המכבי ואחיו היו יהודים שומרי מצוות (מקבים א’ ב’:י”ט ואילך), ואף על פי כן הקדישו שנים למלחמה נגד אנטיוכוס, לטיהור בית המקדש ולכינון ממלכה.
רבי עקיבא היה אחד מגדולי התנאים שהמדרש משווה למשה רבינו, הלל, ורבן יוחנן בן זכאי (ספרי דברים פיסקא שנ”ז, מהד’ פינקלשטין, עמ’ 429). אף על פי כן, הוא היה תומך נלהב במרד בר כוכבא נגד הרומאים (ירושלמי תענית ד’:ח’ , ס”ח ע”ד).
לבסוף, שמואל הנגיד (גרנדה, 1056-993) היה פוסק חשוב (הלכות הנגיד, מהד’ מרגליות) ומשורר חשוב (בן תהלים, בן משלי, בן קהלת), ואף על פי כן שימש כווזיר ועמד בראש הצבא של גרנדה במשך שמונה-עשרה שנה.
3. הכל יוצאים במלחמת מצווה
הלכה זאת נמצאת במשנה (סוטה ח’:ז’; והשוו ספרי דברים ק”צ, עמ’ 232 וקצ”ח, עמ’ 236). לאחר הסבר הפטור משרות צבאי שניתן לאיש אשר בנה בית חדש או נטע כרם או ארש אשה או הירא ורך הלבב (דברים כ’:ה’-ח’), ממשיכה המשנה: “במה דברים אמורים? במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה, הכל יוצאים, אפילו ‘חתן מחדרו וכלה מחופתה’ (יואל ב’:ט”ז)”.(1)
וכך פסק הרמב”ם בהלכות מלכים ז’: ד’:
במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה? במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאין, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
וכך פסקו ספר החינוך (מהד’ שעוועל תכ”ג ותק”ב = תכ”ה ותקכ”ו במהדורות המאוחרות); רבי יצחק אברבנאל בפירושו לפרשת שופטים פסוק א’ (אצל כהן תשנ”ג, עמ’ 235); המהרש’א לסוטה י ע”א ד”ה מפני מה; והרב יצחק מקרלין (1788-1851), קרן אורה על סוטה מ”ד ע”ב ד”ה והרמב”ם ז”ל: “ומשמע הכא דבמלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפילו תלמידי חכמים צריכים ליבטל מלימודן” (מצוטט אצל הרב שביב, עמ’ 371; הרב שרמן, עמ’ 338; הרב ריסקין, עמ’ 270; והרב אריאלי, עמ’ מ”ה).
וכך פסקו במאה העשרים הרב יעקב משה טולידאנו; החזון איש, אורח חיים, הלכות עירובין, ליקוטין, סימן ו’, אות ג’, המצוטט אצל הרב שרמן, עמ’ 338, וכן החזון איש, עבודה זרה, סימן כ”ג, סעיף קטן ג’, המצוטט אצל כהן, תשנ”ג, עמ’ 226; הרב הרצוג בתחומין ד’; הרב צבי יהודה קוק אצל כהן, תש”ם, עמ’ 43-42; הרב שלמה יוסף זוין, אצל כהן, תש”ם, עמ’ 45; הרב יהודה שביב; הרב ראובן המר וכל חברי ועד ההלכה; הרב משה זמר; והרב נחום רבינוביץ.
ומהי מלחמת מצווה? הרמב”ם הסביר (שם ה’:א’): “ואיזו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעת עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם.” כלומר, לפי המשנה והרמב”ם, כאשר מדובר במלחמת הגנה כגון כל מלחמות ישראל משנת 1948 ועד היום, מצווה על כל גבר וכל אשה לשרת בצבא.
כך הוכחתי במקום אחר (עשה לך רב, ירושלים, תשע”ט, עמ’ 328-324). לדעת אותם פוסקים, עדיין יש מצווה לכבוש וליישב את ארץ ישראל והשרות בצה”ל הוא חלק מן המצווה הזאת.
כידוע, פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה פרט לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (סנהדרין ע”ד ע”א וכתובות י”ט ע”א), וכן נפסק אצל גדולי הפוסקים (רמב”ם, יסודי התורה ה:א’-ג’; טור ושלחן ערוך יורה דעה קנ”ז:א’) . לאחר הטבח הנוראי של 1,200 גברים, נשים וטף בשביעי לאוקטובר, האם מישהו יעז לומר שהמלחמה נגד חמאס איננה פיקוח נפש?!
יתר על כן, יש כלל גדול בהלכות פיקוח נפש: “ואין עושין דברים הללו לא על ידי גוים ולא על ידי קטנים אלא על ידי גדולי ישראל” (יומא פ”ד ע”ב; והשוו תוספתא שבת ט”ו:ט”ו, מהד’ ליברמן, עמ’ 73 וירושלמי יומא ח’:ה’). רבי יוסף קארו הבין שמדובר ב”ישראל גדולים ובני דעת“, כלומר בגברים בני דעת (אורח חיים שכ”ח:י”ב), אבל הרמב”ם הבין (הלכות שבת ב’:ג’) “אלא על גדולי ישראל וחכמיהם” וכך הדגישו בהקשר שלנו הרב צבי יהודה קוק (עמ’ 39), הרב זוין (עמ’ 44), והרב רבינוביץ (עמ’ 8).
אכן, יש סיפור מפורסם על ר’ ישראל סלנטר שאכל על הבימה בווילנא בסוף שחרית של יום הכפורים בשנת 1848 בשעת מגיפת הכולירה יחד עם עוד שני דיינים כדי לשכנע את הקהל לאכול בשעת המגיפה. הסופר דוד פרישמן הנציח את האירוע בסיפורו “שלשה שאכלו” שהופיע לראשונה בווארשא בשנת 1892.(2)
וכך למדנו בעירובין מ”ה ע”א:
אמר רב יהודה אמר רב: גוים שצרו על עיירות ישראל, אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת. תניא נמי הכי: גוים שצרו וכו’ במה דברים אמורים? כשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש, יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת.
הרמב”ם (הלכות שבת ב’:כ”ג) מצטט את ההלכות הנ”ל ומוסיף:
ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא ולצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת. ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת…
יש פסקים דומים אצל גדולי הפוסקים באשכנז כגון ר’ אלעזר מוורמייזא בעל הרוקח (נפטר 1238), ר’ יצחק בן משה מווינא (1250-1180), ור’ אלכסנדר זוסלין הכהן בעל ספר האגודה (נהרג על קידוש ה’ 1349), והם אף העידו שכך נהגו למעשה בימיהם (כולם אצל כהנא, עמ’ 166-165; וראו שם, עמ’ 167-168 לדעת הטור ופוסקים נוספים).
גם רבי יוסף קארו ציטט את ההלכות מעירובין הנ”ל (שלחן ערוך אורח חיים שכ”ט:ו), והרמ”א מוסיף בהגה: “ואפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא (אור זרוע)”. ורבי יוסף קארו ממשיך בסעיף ז’: “יש מי שאומר שבזמן הזה אפילו באו על עסקי ממון מחללין…” והרמ”א מוסיף: “(ומכל מקום הכל לפי הענין) (פסקי מהרא”י סימן ק”נ)”.
ובעל המשנה ברורה הוסיף במאה התשע-עשרה (סעיף קטן י”ז):
ודע דהיום כשבאו מהאומות שחוץ לגבולינו לשלול שלל ולבוז בז, בוודאי מחויבים אנו לצאת בכלי זיין אפילו על עסקי ממון וכדינא דמלכותא…
אז אם התלמוד וגדולי הפוסקים התירו להילחם בשבת על עסקי נפשות ואפילו על עסקי ממון, קל וחומר מותר לא ללמוד תורה כדי להציל נפשות ואף ממון מאויבנו שכוונתם להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי במדינת ישראל.
שלושה פוסקים חשובים — החת”ם סופר, הרב דוד צבי הופמן, והרב משה שמואל גלאזנער מקלויזענבורג– פסקו שאם השלטונות הלא-יהודים מגייסים יהודים לצבא, חייב היהודי לשרת משום דינא דמלכותא דינא, למרות שמן הסתם הוא יצטרך לחלל שבת ולאכול מאכלות אסורות.
כפי שהסברתי במקום אחר (שו”ת ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל ו’ [תשנ”ה-תשנ”ח], עמ’ 316), מושג הלכתי זה נטבע על ידי האמורא שמואל בתחילת המאה השלישית (נדרים כ”ח ע”א ומקבילות) ופירושו שיהודי חייב לשמור את חוקי המדינה שבה הוא יושב. אבל הרבה פוסקים סברו שמושג זה חל גם על מדינה יהודית (אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז’, טורים ש”ז-ש”ח). אם כן, ההלכה מחייבת יהודים לשמור על החוקים של מדינת ישראל, כולל החוקים העוסקים בגיוס לצה”ל.
כמו שהסברתי שם, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב שאול ישראלי — שנים מגדולי הפוסקים של הציונות הדתית במאה העשרים — הסבירו שבימינו, מכיוון שאין מלך יהודי, ממשלת ישראל ומנהיגיה ירשו את מקומו של המלך ויש לציית לחוקי המדינה בהתאם (שו”ת משפט כהן, סימן קמ”ד, עמ’ של”ז-של”ח ועמוד הימיני, שער א’, סימנים ז’-ט’; והשוו את דברי הרב הרצוג בפסקיו על הנושא שלנו). אם כן, חייבים בחורי ישיבה לציית לחוקי המדינה ולהתגייס.
ספר החינוך – אחד מן הספרים החשובים ביותר המונה את תרי”ג המצוות — נכתב על ידי הרב פנחס הלוי מברצלונה במאה השלוש-עשרה. וכך הוא מסכם את מצוות “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י”ט:י”ח; מהד’ שעוועל, מצווה רי”ט = מהדורות מאוחרות, מצווה רמ”ג; והשוו ספר המצוות של הרמב”ם, מצוות עשה, סימן ר”ו):
לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא י”ט:י”ח) “ואהבת לרעך כמוך”. ואמרו זכרונם לברכה (שבת ל”א ע”א) “דעלך סני לחברך לא תעביד”. ואמרו בספרא (קדושים פ”ד י”ב) “אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה”…
שורש המצווה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחברו, כן יעשה חברו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות.
ודיני מצוה זו, כלולים הם בתוך המצווה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חברו כמו שיתנהג האדם עצמו, לשמר ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק…
כלומר, כשם שכל יהודי אוהב את עצמו, כך הוא חייב לאהוב כל יהודי אחר “ולהרחיק ממנו כל נזק”. במדינת ישראל מרחיקים את נזק ורצח המחבלים על ידי שרות בצה”ל. כשם שבחור ישיבה רוצה לשמור על עצמו מכל נזק, כך הוא חייב לשמור על חברו מכל נזק על ידי שרות צבאי.
הרב משה שמואל גלאזנער הדגיש במאמרו הנ”ל שיהודי המשרת בצבא של ארצו מקדש את השם. מצד שני, הרב דוד צבי הופמן הנ”ל הדגיש שאם יהודי “יבריח עצמו על ידי טצדקי [=תירוץ, תחבולה, השתמטות] מן הצבא… מי שעושה כן גורם חס ושלום חילול השם…”.
וכך סיכמתי את המצוות של קידוש השם וחילול השם במקום אחר (עשה לך רב: שאלות ותשובות, ירושלים, תשע”ט, עמ’ 346):
שתי מצוות אלו… מקורן באותו פסוק בספר ויקרא (כ”ב:ל”ב): “ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה’ מקדשכם”. פסוק זה פירושו שכל מעשה טוב או קדוש שיהודי עושה מקדש את שם השם בעיני יהודים ונוכרים, ואילו כל מעשה רע שיהודי עושה, מחלל את שם השם בעיני יהודים ונוכרים.
יתר על כן, הרמב”ם מדגיש ש”אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות” חייב להיזהר במיוחד מ”דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם ואף על פי שאינם עבירות – הרי זה חילל את השם” (הלכות יסודי התורה ה’:י”א).
אין ספק שאי-גיוס של בחורי ישיבה חרדים החל משנת 1948, והרחבתו הגדולה משנת 1977 עד שהיום יש 63,000 בחורי ישיבה חרדים שלא משרתים בצה”ל, הוא חילול השם ענקי שגרם לכך שאחוז גבוה מן היהודים במדינת ישראל כועסים על החרדים והרבה יהודים חילונים התרחקו מן היהדות כתוצאה ישירה מהשתמטות החרדים משרות צבאי. כלומר, אי-גיוס של החרדים גרם, גורם ויגרום לחילול השם בעיני הרבים.
ב) מקורות המנסים להצדיק פטור לבחורי ישיבות משרות צבאי
ראשית כל, חשוב להדגיש שרוב הפוסקים החרדים החשובים בדורות האחרונים לא כתבו שו”ת על הנושא הזה בכלל. הסיבה די ברורה. הם ידעו שאי אפשר לכתוב שו”ת הסותרת את כל המקורות הנ”ל. ולכן הם פרסמו “דעת תורה” המביעה עמדה בלי לצטט מקורות.(3)
שנית, הרבנים החרדים שכן כתבו על הנושא הסתמכו בעיקר על דברי אגדה על מנת להצדיק את הפטור משרות צבאי (ראו לדוגמא הרב אריאלי והרב אברהם שרמן). אנו נתעלם מרוב ה”הוכחות” האלו מכיוון שדברי אגדה אלה לא נפסקו להלכה אצל גדולי הפוסקים ואין בכוחם לדחות את כל המצוות וההלכות שהבאנו לעיל. בכל אופן, כמה מחברים כבר דחו את ה”הוכחות” האלו בטוב טעם (הרב ליכטנשטיין, עמ’ 328-327; יואל ירדן אצל כהן, תשנ”ג, עמ’ 233-230; וכן יאיר מייזלש ונדב שנרב, שם, עמ’ 239).
אנו נציג כעת ארבע טענות עיקריות נגד גיוס בחורי ישיבה, ונפריך אותן אחת אחת:
למדנו בבבא בתרא ז’ ע”ב (והשוו ח’ ע”א; אני מתרגם לעברית): “רבי יהודה נשיאה הטיל מס על החכמים לתרום לבניית חומת העיר. אמר ריש לקיש: חכמים לא צריכים שמירה”. וכן פסק הרמב”ם בהלכות שכנים ו’:ה’-ו’ ובהלכות תלמוד תורה ו’:י’ וכך פסקו הטור ביורה דעה רמ”ג והשלחן ערוך ביורה דעה רמ”ג:ב’.
יש לפחות ארבע בעיות עם הטיעון הזה:
א. פטור לתלמידי חכמים ממסי שמירת העיר אינה מלמדת כלום על פטור מהצלת נפשות וממלחמת מצוה (יואל ירדן אצל כהן, תשנ”ג, עמ’ 231). כפי שהרב ליכטנשטיין הדגיש (עמ’ 324): “מבחינה הלכתית צרופה התשלום עבור החומה המוזכר בסוגיא אינו קשור עם מצוה כל שהיא. הוא כרוך בחובה להשתתף בהוצאות ציבוריות מהן אדם מפיק תועלת”.
ב. כפי שהדגיש הרב נחום רבינוביץ, המגיד משנה על הרמב”ם בהלכות שכנים מפרש על פי הרשב”א בשם הר”י מיגאש שבמקרה בבבא בתרא אין באין על עסקי נפשות “שאין באין אלא לשלול שלל”, אבל “בשעת מלחמת המלכים ללכוד את העיר להרסה או לשרפה” שונה הדין מכל וכל. וכך כתבו בעלי התוספות על המקום (בבא בתרא ז’ ע”ב ד”ה לפי שבח) “דאין סכנת נפשות” וכך היא משמעות הסוגיא גם לפי שאר המפרשים. מעתה, מה זה שייך לנדוננו שמדובר על הצלת נפשות? הכי יעלה על הדעת שתלמידי חכמים פטורים ממצוות פיקוח נפש?!
הרב ריסקין מוסיף שגם החזון איש לבבא בתרא (ה’:י”ח) קובע שריש לקיש עוסק בגנבים/גזלנים, בהגנה על רכוש.
ג. הרב ליכטנשטיין מסיים: “ובכן, הגמרא בבבא בתרא אינה מספקת נימוק כל שהוא לפטור מוחלט ומקיף משירות צבאי עבור תלמידי חכמים. הם אמנם אינם זקוקים לשמירה, אך אחרים פחות משוריינים…”. כלומר, ריש לקיש אומר שהחכמים בעצמם לא צריכים הגנה, לא שלימודם מגן על כל עם ישראל. אם הם לא משרתים בצבא אולי הם מוגנים, אבל מה לגבי משפחותיהם וכמעט עשרה מיליון אזרחים של מדינת ישראל?
ד. אפילו אם נתעלם מן ההקשר של דברי ריש לקיש ונבין אותם שלא לפי פשוטם, חייבים גם להפעיל את “הטור החמישי”, השכל הישר. וכך רעם הרב שלמה יוסף זוין במאמרו “לשאלת הגיוס של בני הישיבות” בשנת תש”ח:
ריבונו של עולם, כלום מותר לסמוך על הנס במקום של סכנת נפשות ממש ולומר שאין רבנן צריכים שמירה? וחברון של תרפ”ט… תוכיח. כלום לא נפלו לפני בני עוולה צעירים קדושים וטהורים, כזהר הרקיע מזהירים, מבחירי הישיבה וחכמיה? במטותא מינייכו [בבקשה מכם] רבנן, הקדושים ההם היו “צריכי נטירותא” או לא היו “צריכי נטירותא”? … ואם אמרו על “נטירותא” של בנין חומה [לעיר] וכיוצא [בו] ובזמנים רגילים במטרת שמירה מפני שונאים העלולים לבוא…, מה זה ענין לזמן של סכנת נפשות ולחובה של מלחמת מצווה?…
ניתן רק להוסיף עוד דוגמאות רבות של תלמידי חכמים שנרצחו על ידי בני עוולה במשך הדורות. תלמוד תורה לא הגן על החכמים נגד הרומאים בביתר (גיטין נח ע”א), בתקופת מסעי הצלב, בגזרות ת”ח ות”ט של חמלניצקי, בפוגרומים של פטליורה באוקראינה (1921-1917) ובתקופת השואה — והוא לא יגן עלינו. משה ויהושע והמקבים הבינו את זה – ה’ רק יגן עלינו אם אנו נגן על עצמנו.
החרדים גם אוהבים לצטט מהרמב”ם, הלכות שמיטה ויובל י”ג:י”ג, שהוא הסיום של ספר זרעים:
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו (שמות ל”ה:כ”א) והבינו מדעו להיבדל “לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעבדו” (על פי דברים י”א:י”ג ועוד) לדעה את ה’… ופרק מעל צווארו עול החשבונות רבים אשר בקשו בני האדם — הרי זה נתקדש קדש קדשים (ראו דברי הימים א’ כ”ג:י”ג) , ויהיה ה’ חלקו ונחלתו (ראו דברים י”ח:א’) לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכהנים ללוים (ראו ישעיהו ס”ו:כ”א), הרי דוד אומר “ה’ מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי” (תהלים ט”ז:ה’).
הרב אהרן קוטלר ומנהיגים חרדים טענו ש”כל באי העולם” “הם הם הבני תורה שבדור המסורים לגמרי לתורה…” (משנת רבי אהרון, ג’, עמ’ קמ”ז המצוטט אצל קלנר, עמ’ 156 וכן הספרות בהערה 12). וכך פסקו בהקשר שלנו הרב טוקצינסקי, עמ’ נ’; הרב אריאלי, עמ’ מ”ו; והרב חיים דוד הלוי בעשה לך רב.
ברם, במחילה, אין זה הפשט של דברי הרמב”ם כלל וכלל.
ראשית כל, כפי שהרדב”ז על המקום והרב ליכטנשטיין (עמ’ 325) והרבה אחרים הדגישו, אין מקור להלכה הזאת בספרות חז”ל.(4)
שנית, הביטויים “והבינו מדעו” ו-“לדעה את ה’ “ אינם קשורים ללימוד תורה כלל וכלל. הרב פרופ’ אליעזר ברקוביץ הוכיח בראיות חותכות שביטויים אלה לקוחים מעולמו הפילוסופי של הרמב”ם במורה נבוכים ובהלכות דעות. אין כאן שום אידיאל של לימוד תורה. אדרבה, “הלא דווקא לבחורי הישיבות מסוג של ‘אין לנו אלא תורה’ אין ידיעות באותם הלימודים שהם לפי שיטת הרמב”ם הכרחיים לרכוש אותו המדע שבלעדיו אין ידיעת ה’. ולא רק שאין הם בקיאים בהם באותם הלימודים, אלא אפילו אסור להם לנגוע בהם” (עמ’ 335).
שלישית, סעיף זה ברמב”ם אינו אומר דבר וחצי דבר על יציאה למלחמה של כל איש ואיש מבאי עולם. הוא רק אומר שה’ יעזור לבן אדם כזה להתפרנס, וכך פירש הרדב”ז על המקום.
לבסוף, פרופ׳ מנחם קלנר הוכיח בספרו ״גם הם קרויים אדם: הנכרי בעיני הרמב”ם” (עמ’ 166, הערה 32) בראיות חזקות בעקבות הרדב”ז, הרב צבי יהודה קוק (כהן, תש”ם, עמ’ 42 בהערה) הרב שילת ופרופ’ מרדכי עקיבא פרידמן ש”כל באי העולם” הם “כל בני האדם”, “כלל האנושות”. הביטוי “כל באי העולם” מופיע בעוד חמישה מקומות במשנה תורה (תשובה ג’:ג’; שם ו’:ג’; תפלין ומזוזה וספר תורה י’:י”א; סנהדרין י”ב:ג’; מלכים ח’:י’) ובכל המקומות הכוונה לכל בני האדם, לכלל האנושות. אכן, כך פירושו גם בספרות חז”ל, כגון במשנה הידועה בראש השנה א’:א’-ב’.
ולכן, אותו סעיף ברמב”ם לא בא לתת פטור לבחורי ישיבה ממלאכה או משירות צבאי אלא ללמד שכל בן אדם בעולם יכול לשאוף להתקדש “קדש קדשים ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים” על ידי עשיית כל הדברים הרשומים באותו סעיף.
רעיון זה מופיע במכתב מאת 18 רבנים מעדות המזרח שפורסם בכ”ח אדר ב’ תשפ”ד (7.4.24) תחת הכותרת: “הוראות ברורות מול גזירת הגיוס”. נאמר שם: “עלינו להתחזק ביתר שאת באמונה שלימה שרק התורה היא המגינה על עם ישראל“. המילים המודגשות מרמזות למשפט הנ”ל בסוטה כ”א ע”א. והדברים תמוהים מאד. ראשית כל, רש”י על המקום מפרש: מגינה מן היסורין ומצילה מיצר הרע. כלומר, התורה לא מגינה נגד כדורים וטילים ופצצות. יתר על כן, אפילו אם מישהו רוצה להוציא את המשפט מידי פשוטו, האם משפט אחד של דברי אגדה בתלמוד שלא נפסק להלכה בשום מקום יכול לבטל את כל ההלכות הנ”ל של מלחמת מצוה, פיקוח נפש, כיבוש הארץ, דינא דמלכותא דינא, ואהבת לרעך כמוך, קידוש השם ועוד?!
וכפי שהדגשנו לעיל, אפילו אם תפרש את הפתגם הזה שלא לפי פשוטו, כל ההיסטוריה שלנו סותרת את הפתגם הזה. האם התורה של החכמים והרבנים הגנה נגד טיטוס, אדריינוס, מסעי הצלב, חמלניצקי, פטליורה, ארועי תרפ”ט בחברון, השואה, והשביעי באוקטובר?! לא כדאי להישען על דברי אגדה המנוגדים לעובדות הפשוטות של תולדות עמנו. יתר על כן, לפי ההיגיון המוזר הזה, אסור לחרדים ללכת לרופאים ולבתי חולים מכיוון שהתורה מגינה עליהם ומצילה אותם. כמו כן, על פי שיטתם, הם לא היו זקוקים למסכות אב”ך בתקופת מלחמת המפרץ, אבל הם הקפידו לקבל ערכות מגן כמו כל שאר תושבי המדינה.
אין ספק שזאת הסיבה האמתית להתנגדות החרדים לשרות בצבא וכך כתב הרב צבי פסח פרנק בהקדמה לספרו הלכות מדינה חלק ב’ (אצל כהן תשנ”ג, עמ’ 243). המכתב הנ”ל של הרבנים טוען ש”גזירות הגיוס” מטרתן “לצאת במלחמה כנגד ה’ וכנגד תורתו בגזרות שונות, במטרה מכוונת להטמיע ולבולל את הציבור החרדי בתוך תרבות החיים החילונית… במטרה להכניס תחת שליטתם את הציבור החרדי ולצמצם את מספר שומרי התורה כפי שאמרו כל זאת הם בעצמם”. ובהמשך: “ובשעת השמד הזאת … למסור את הנפש על קיום התורה והיהדות… ככל ההלכות האמורות בשעת השמד המבוארות בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קנ”ז)”. מעבר לעובדה שצה”ל ורוב הציבור הישראלי התומך בגיוס חרדים לעולם לא אמר דברים הזויים כאלה, כל הסגנון מדבר על מדינת ישראל כאילו היא מדינה של גוים שכל מטרתה להטמיע ולגרום להתבוללותם של החרדים. כל זה מצוץ מן האצבע.
אכן, זהו המשך ישיר של התנגדות החרדים לגיוס צעירים יהודיים לצבא אוסטריה החל משנת 1788. הם חששו אז מחילול שבת וממאכלים אסורים. (ראו כהנא, עמ’ 169-168 והשוו למאמר של בלייך). זה עצוב וטראגי שהחרדים במדינת ישראל היום אינם רואים שום הבדל בין צבא אוסטריה בסוף המאה ה-18 לצבא הגנה לישראל במאה ה-21.
יתר על כן, כפי שראינו לעיל, פוסקים חשובים כגון הרב דוד צבי הופמן והרב משה שמואל גלזנר פסקו שיהודים חייבים לשרת בצבא הגרמני משום דינא דמלכותא דינא וחילול השם אפילו אם יש חשש לחילול שבת ואוכל לא כשר.
אכן, בעבר צה”ל היה כור היתוך והיה חשש שבחורי ישיבה יהפכו לחילוניים, אבל היום במדינת ישראל אין בסיס לחשש הזה. צה”ל מוכן ומזומן לגייס את החרדים ביחידות נפרדות עם אוכל בהכשר בג”ץ ובבסיסים בלי חיילות כגון גדוד “נצח יהודה” שהוקם בשנת 1999.
ג) סיכום והלכה למעשה
אם כן, אין שום הצדקה הלכתית או מוסרית לחרדים להתחמק משירות צבאי: ״האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה!?״ יהי רצון שהחרדים יבינו שזהו הפשט של התורה ושל המשנה ושל הרמב”ם ושיש להם חובה הלכתית ומוסרית לשרת בצה”ל מגיל שמונה-עשרה על מנת להגן על משפחותיהם, עמם וארצם.
דוד גולינקין
ירושלים עיר הקודש
כ”ז סיון תשפ”ד
הערות
ספרות
א. כללית
שלמה אשכנזי, דור דור ומנהגיו, מהד’ ב’, תל אביב, תשמ”ז, פרק כ”ה
בלייך – Judith Bleich, “Rabbinic Responses to Conscription”, Tradition 39/4 (Winter 2006), pp. 29-56
הרב פרופ’ אליעזר ברקוביץ, “הרמב”ם כסמך לשחרור בחורי ישיבה משרות בצבא?”, בתוך: זאב פלק, עורך, גבורות הרמח, ירושלים, תשמ”ז, עמ’ 333-336
הרב שלמה גורן, תורת השבת והמועד, ירושלים, תשמ”ב, עמ’ 379-338
הרב משה שמואל גלאזנער מקלויזענבורג, תל תלפיות, תרע”ו, סימן קע”ד
הרב דוד צבי הופמן, מלמד להועיל, פרנקפורט ע”נ מיין, תרפ”ו, אורח חיים, סימנים מ”ב-מ”ג
הרב חיים הירשנזון, מלכי בקודש, חלק ראשון, סט לואיס, תרע”ט, עמ’ 15-14, 91-107; מהדורה מוערת בעריכת דוד זוהר, ירושלים, תשס”ז, עמ’ 23-18, 163-142
ד”ר יחזקאל כהן, תלמוד תורה ושרות צבאי, תש”ם
ד”ר יחזקאל כהן, גיוס כהלכה: על שחרור תלמידי ישיבות מצה”ל, ירושלים, תשנ”ג
הרב פרופ’ יצחק זאב כהנא, “שירות הצבא בספרות התשובות”, בתוך: מחקרים בספרות התשובות, ירושלים, תשל”ג, עמ’ 194-163
עשהאל – Amotz Asa-el, “While Soldiers Died”, The Jerusalem Post, June 14, 2024, p. 15
פורר – Oded Forer, “Judaism provides the answers: The ultra-Orthodox enlistment challenge”, The Jerusalem Post, July 5, 2024, p. 18
פרופ’ מנחם קלנר, גם הם קרויים אדם: הנכרי בעיני הרמב”ם, רמת גן, 2016, פרק ו’
ב. פוסקים המחייבים בחורי ישיבה לשרת בצה”ל או בצבא יהודי לפני קום המדינה
הרב דוד גולינקין, “התורה וההלכה קובעים: כולם חייבים להתגייס”, ישראל היום 11.7.2018
הרב תמיר גרנות, סרטון תגובה לדברי הרב יצחק יוסף, 13.3.24 = Rabbi Tamir Granot, “If Your Brothers go to War”, Tradition Online, March 17, 2024
הרב ראובן המר, “תשובה בעניין גיוס בחורי ישיבה לצה”ל”, תשובות ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל ב (תשמ”ז), עמ’ 71-67
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, פסקים וכתבים, כרך א’, שו”ת בדיני אורח חיים, ירושלים, תשמ”ט, סימנים מ”ח-נ’ (חלק מדבריו מובאים אצל הרב משולם ראטה, קול מבשר, חלק א, סימן מ”ז)
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, “על הקמת המדינה ומלחמותיה”, תחומין ד’ (תשמ”ג), עמ’ 24-13
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מכתב מט”ז טבת תש”ח אצל כהן, תשנ”ג, עמ’ 76
הרב שלמה יוסף זוין (“אחד הרבנים”), “לשאלת הגיוס של בני הישיבות”, אצל כהן, תש”ם, עמ’ 48-44 = כהן, תשנ”ג, עמ’ 220-217 = Tradition 21/4 (Fall 1985), pp. 52-55; והשוו דבריו בספרו לאור ההלכה, ירושלים, תשי”ז, עמ’ ס”ה
הרב משה זמר, הלכה שפויה, תל אביב, תשנ”ד, עמ’ 254-253
הרב יעקב משה טולידאנו, שו”ת ים הגדול, קהיר, תרצ”א, סימן צ”ז
הרב אהרן ליכטנשטיין, “זאת תורת ההסדר”, תחומין ז’ (תשמ”ו), עמ’ 329-314 שהופיע לפני כן בכתב העת Tradition 19/3 (Fall 1981), pp. 199-217
הרב אילעאי עופרן, פוסט בפייסבוק, 14.6.24
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, משפט כהן, סימנים קמ”ב-קמ”ד
הרב צבי יהודה קוק, “למצוות הארץ” בספרו לנתיבות ישראל (אצל כהן, תש”ם, עמ’ 43-39)
הרב נחום רבינוביץ, שו”ת מלומדי מלחמה, מהד’ ג’, מעלה אדומים, תשס”ד, סימן א’
הרב שלמה ריסקין –Rabbi Shlomo Riskin, The Living Tree: Studies in Modern Orthodoxy, Jerusalem, 2014, pp. 269-278
הרב יהודה שביב, “העוסק במצוה פטור מן המצוה [ההסדר: היבט הלכתי]”, תחומין א’ (תש”ם), עמ’ 371-358
ג. פוסקים הפוטרים בחורי ישיבה משרות צבאי או המתנגדים לגיוס בחורי ישיבה
הרב שמריהו אריאלי, משפט המלחמה, ירושלים, תשל”ב, פרק ח’
הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב, חלק א’, סימן כ”א וחלק ג’ סימן נ”ח
הרב י”מ טיקוצינסקי, “שחרור בני ישיבה מגיוס”, התורה והמדינה ה’-ו’ (תשי”ג-תשי”ד), עמ’ מ”ה-נ”ד
הרב זלמן ברוך מלמד, “גדולי תורה – זהו צורך האומה”, תחומין ז’ (תשמ”ו), עמ’ 334-330
הרב משה סופר, שו”ת חת”ם סופר, חלק ו’, ליקוטים, תשובה כ”ט (הוא עוסק בצבא לא-יהודי לפני מאתיים שנה)
הרב משה פיינשטיין, אגרות משה, יורה דעה, חלק ד’, סימן ל”ג
הרב צבי פסח פרנק, בהקדמה לספר הלכות מדינה, חלק ב’ (אצל כהן תשנ”ג, עמ 243)
הרב אברהם שרמן, “גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות”, תחומין ז’ (תשמ”ו), עמ’ 350-335
מכתב מאת 18 רבנים מעדות המזרח, “הוראות ברורות מול גזירת הגיוס”, כ”ח אדר ב’ תשפ”ד (7.4.24) עם הפרשנות של: Nissim Leon and Menachem Butler, “The Sephardic Rabbis’ Letter”, Tablet Magazine, June 27, 2024
כאן ניתן לרכוש את ספריו של פרופ’ דוד גולינקין
הרב פרופ' דוד גולינקין נולד וגדל באזור ושינגטון, בירת ארה"ב. הוא עלה ארצה בשנת 1972 וקיבל תואר ראשון בתולדות עם ישראל מהאוניברסיטה העברית יחד עם שתי תעודות הוראה, אחת לארץ ואחת לתפוצות. לאחר מכן, הוא הוסמך לרבנות על ידי בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS), שם גם קיבל תואר שני ושלישי בתלמוד.
פרופ' גולינקין הינו נשיא שוחרי עמותות שכטר, נשיא מכון שכטר למדעי היהדות בדימוס, וכן פרופסור לתלמוד והלכה במכון שכטר בירושלים. הוא שימש יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל במשך כעשרים שנה. הוא המייסד והמנהל של המכון לחקר ההלכה ויישומה שליד מכון שכטר, שנוסד על מנת לפרסם ספריה של חומר הלכתי שימושי לארץ ולתפוצות. הוא המנהל של המרכז לחקר האשה בהלכה שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם תשובות וספרים על מעמד האשה בהלכה וכן תשובות וספרי הלכה שנכתבו על ידי נשים. הוא המייסד והמנהל של מפעל המדרש שליד מכון שכטר שמטרתו לפרסם סדרה של מהדורות מדעיות של מדרשים.
ביוני ,2014 נבחר הרב גולינקין על ידי הג'רוזלם פוסט כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם. במאי 2019 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS). בנובמבר 2022 הוענק לו פרס "בוני ציון" מטעם ארגון "נפש בנפש" בתחום החינוך. פרופ' גולינקין הוא המחבר או העורך של 62 ספרים העוסקים בהלכה, תלמוד, מדרש ותפילה, וכן מאות מאמרים ושו"ת.
טופס זה מוגן באמצעות reCAPTCHA של גוגל. מדיניות הפרטיות, תנאי שירות
גם אנחנו לא אוהבים ספאם! בהתאם, לא נעשה כל שימוש לרעה ו/או נעביר לצדדים שלישיים את כתובת הדואר האלקטרוני שלך.