בפרק השני של ספר בראשית, אנו קוראים שאדם, פרי הבריאה הראשון, נוצר מהאדמה: וַיִּיצֶר ה’ אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית ב:ז). בהמשך אותו פרק אנו קוראים שהכוונה הייתה שאדם יעבוד את האדמה ויגן עליה: וַיִּקַּח ה’ אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ (בר’ ב:טו). ברם, אם ניתן מבט היסטורי על מה שבני אדם חולֵלו ב-50,000 השנים האחרונות, נראה כי פירשנו את את הפסוק בפרק הראשון “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ”, כ-“למשול בה” או אולי “לכבוש אותה”, יותר מאשר למלא את הצו לעובדה ולשמרה. לבני אדם, בניגוד ליונקים אחרים, יש נטייה לרוקן משאבים טבעיים מעבר ליכולת שלהם כדי לחדש. אין חיה אחרת שנוהגת כך. כאשר מים ומזון נדירים, בעלי חיים כמו אריות וזברה, פילים ותאו מאטים את קצב ההתרבות שלהם ומאפשרים לטבע לעשות את שלו ולחזור לחיים. לעומתם, בני האדם יוצרים דרכים יצירתיות להתחרות עם הטבע ולבסוף אנו הופכים את העולם לחממה אחת גדולה. האם זהייתכן כי ההתחממות הגלובלית היא רק מחזור טבעי? כן. אבל זה ברור עד כאב, שהמין האנושי שלנו אינו עושה הרבה כדי לשלוט בעתיד המסוכן הזה, למרות שהטכנולוגיה שנמצאת בהישג תוכל להאט אם לא לחזור אחורה בתהליך.

מה אנחנו יכולים ללמוד מתורת האבולוציה שתגרום לנו להתנהג באופן שונה? האם אנו באמת יכולים לראות שע”י עימות עם הביולוגיה והשפעתה על ההתנהגות האנושית, אנו נהיה בני אדם מוסריים יותר? אני אומר, “כן” ובאופן נחרץ ביותר!

הבה נתחיל עם עובדות פשוטות, אפילו פשטניות. אנחנו עוצבנו מן האדמה, או טוב יותר, התפתחנו (we evolved) מאותם השורשים של כל מה שצמח וגדל מן האדמה. אנחנו יודעים שאנו חולקים בין 60-98% של חומר גנטי עם צמחים, עכברים, זברות ושימפנזים. אם באמת יכולנו להאמין שהמקורות שלנו זהים, וכי הגורלות שלנו זהים, אני מאמין שהיינו הורסים פחות יערות, מצמצמים את זריקת הזבל שלנו למינימום ובאמת ובתמים היינו עוזרים לבתי גידול טבעיים לשרוד.

אולי הציווי המוסרי לעזור לעצים ולאריות אינו מניע מספיק חזק. אבל מה עם הגברים והנשים הקרובים לנו? האם דאגה למין שלנו היא דרבון מספיק חזק כדי לגרום לנו לנהוג אחרת בעולמנו? ביולוגים מלמדים אותנו ששיתוף פעולה יכול להתגבר על תחרות, אם רק נתמקד במטרות ובתוצאות בצורה הנכונה. אך, אם נניח כי הדרך שלנו היא הדרך היחידה, לא רק שאחרים לא יקבלו את הדרך הזו, אלא מבלי לשים לב, נפנה אותה אל עבר המתרס. הביולוגיה מלמדת אותנו כי כאשר אנו מתעמתים עם משתפי הפעולה, המתחרים מנצחים; כאשר מתמודדים עם תחרות, משתפי הפעולה שלנו מתקפלים. זה מבוא לאבולוציה 101. כל כך התרחקנו מהביולוגיה שלנו, עד כי אנחנו שוכחים שאנחנו כפופים לאותו לחץ ביולוגי. אין ספק שתרבות משחקת תפקיד. אבל התרבות מתפתחת (evolves) על פי אותם העקרונות של כימיה, פיסיקה וביולוגיה; רק בקצב מהיר יותר.

שני מחקרים שערכתי מספרים את הסיפור העצוב של השיקולים הללו. באחד ברור שישראלים באופן גורף אינם מבינים את תאוריית האבולוציה. אלו שהתחנכו בבתי ספר חילוניים גוברים על עמיתיהם בבתי הספר הדתיים באופן מועט ביותר. כמו כן, אם אנחנו חושבים על אבולוציה של חיות אנו יכולים להשליך את המסקנות על האבולוציה האנושית. אבל כך או כך, ההבנה כי אנו אכן יצורים ביולוגיים ושהאבולוציה הביאה אותנו עד הלום אינה נאחזת בעם.

ואז אנחנו מתבלבלים מההבדל בין גנים וממים. אנו שוכחים כי מאפיינים התנהגותיים רבים מועברים לצאצאים שלנו בצורה גנטית. העובדה שרוב ההורים מגדלים את הילדים הביולוגים שלהם רק מגבירה את הכוח של הגן על ידי הוספת תרבות לתערובת. במחקר אחר הראיתי שקריאת סיפורים על אלטרואיזם מגדיל את התחושה של התעלות מוסרית. אנשים מרגישים טוב כשהם שומעים סיפורים על גיבורים. וסיפורי חיים אמיתיים כמו חסידי אומות העולם מרוממים אותנו עוד יותר. ואז אנו שוכחים שאלטרואיזם היא תכונה ביולוגית מאוד, שמחוזקת על ידי חינוך ממטי עד כדי הקרבה עצמית. לפעמים זה עלול להיות מסוכן; אבל אנשים מרגישים מרוממים על ידי האלטרואיזם התרבותי שלה.

אם כן, אני טוען כי על ידי חינוך לתיאורית האבולוציה, נוכל לגרום לקירוב לבבות בקרב אנשים ועמים. אנחנו יכולים להבין את המתחרים הגדולים ביותר שלנו וללמוד כיצד שלא להתנשא מעליהם. וגם, כמו שכתב הרב קוק, נוכל לקרב את כלל האנושות לבורא עולם, בין אם העולם נברא יש מאין או דרך מפץ גדול עצום ורב.